אורים ותומים, תומים · סימן ע״ה, ז׳

ואם חזר ואמר נזכרתי וכו' כתב מהרש"ל ב"ק דדין זה לקוח משערים דר"א והוא אזיל לשיטתו דס"ל אפילו באומר א"י אם פרעתי אין נוטל המלוה רק בשבועה וא"כ כל זמן דלא נשבע לא נתחייב בחיוב גמור ולפיכך יכול לומר נזכרתי אבל לדידן דלא קי"ל כותיה ונוטל בלי שבועה אף לומר נזכרתי א"י דכבר נתחייב בחיוב גמור עכ"ל ולא משמע כן מדברי מרדכי ספ"ק דכתובות דהוא כתב אם אמר ודאי נתחייבתי לך אבל איני יודע אם פרעתיך משמע בפ' הגוזל ומפרק כל הנשבעין דנוטל תובע בלי שבועה ובשער י"ב כתב דאם חזר ואמר נזכרתי שפרעתיך נאמן בשבועה עכ"ל הרי דס"ל כר"א בשערי' בזה אף דפוסק דנוטל התובע בלי שבועה שמע מינה דסבירא ליה דלא תליא זה בזה וכן דעת הרמ"א ואמת דיש לי ספק בשערים דסבירא ליה דבטוען א"י דנשבע ונוטל אם כן הא דאמרינן בפרק כל הנשבעין שכיר נשבע ונוטל דבעל הבית טרוד בפועלים ופריך הגמרא וליתיב ליה בלי שבועה ומשני להפיס דעתו של בעל הבית וקשה לי מה קושיא לו יהיה דבעל הבית טוען להדיא א"י אם פרעתי צריך הפועל לישבע וליטול לדעת השערי' וכי בשביל דטריד בפועליו יגרע. ודוחק לומר דמהך תי' בעה"ב טרוד בפועליו והטילו חכמים שבועה על הפועל למד הרי"ף בשערי' דינו דבכל מקום דא"י ישבע שכנגדו דאין הנדון דומה לראיה דשם צריך הפסת דעת דבעה"ב צווח ככרוכי' יודע אני בבירור דפרעתיו אבל בטוען בעצמו א"י מה הפסת דעת צריך. וצריך לומר דס"ל לבעל שערי' דאין קושי' מכופר הכל רק במודה במקצת דלא משמע דיפלגו חכמים על ר' יהודה ויסברו במ"מ נוטל בלי שבועה רק ס"ל בכ"מ הן בכופר בכל והן במ"מ נוטל שכיר בשבועה וע"ז פריך הגמ' דה"ל משאיל"מ ובזה לכ"ע נוטל בלי שבועה ועיין מש"ל סי' פ"ט בזה ואם יש לו מגו עכשיו פרעתי לכ"ע אפילו לדעת מהרש"ל נאמן לומר נזכרתי במגו דעכשיו פרעתי.