וא"י אם החזרתי לך כתב הש"ך בס"ק כ"ג דמסתימת הפוסקים נראה אפילו הספק פרעון היה קודם הלואה דמתחלה הי' פקדונו ביד שמעון ונאבד בפשיעה וא"י אם היה שוה מאה או נו"ן ואח"כ תופס משל שמעון מאה מ"מ מחויב להחזיר דתפיסה שני' ברי והראשון ספק ול"י מ"צ לסתימת הפוסקים הא כן מוכח מגמ' דאמרינן דלכך פסקינן ישבע ולא אמרינן מגו דחשיד אממון חשוד אשבועה משום ספק מלוה ישינה יש לו עליו ולא פרשי אינשי מספק ממון אבל פרשי מספק שבועה וקשה א"כ שהאמת כדבריו דיש לו על השני ספק מלוה א"כ מותר לו לתפוס ולהחזיק של חבירו בידו דה"ל א"י אם אני חייב לך ולמה ישבע הלא שורת הדין דיש לו לתפוס ואם כי שקר הוא דאין לו עליו שום ספק מלוה ישינה עדיין קשה א"כ נימא מגו דחשיד וכו' ועכצ"ל כמ"ש הש"ך דאין יכול להחזיק של חבירו מחמת ספק מלוה ישינה ולכך כמו שבועה כי היכי דנפרוש:
אורים ותומים, תומים · סימן ע״ה, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.