אורים ותומים, תומים · סימן ע״ה, ט״ו

כשאר מ"מ כו' וכתב הש"ך אם פקח הוא יטעון א"י ויפטור וליכא בזה חשש מדבר שקר כמ"ש הראב"ד במגלגל עליו אם פקח הוא יטעון על הגלגולים א"י ולשיטתו אזיל הש"ך דפי' הכל באין טוען ברי כלל שיודע כמה אביו חייב לו וא"כ ליכא כאן כלל החזקת שקרן ודמי למ"ש הראב"ד אבל לפמ"ש בס"ק י"ד דמיירי דטענו ברי שאתה יודע א"כ לא דמי לדינו של ראב"ד דשם מיירי בגלגולים טוען התובע שמא דאילו ברי בלא"ה יכול להשביעו היסת שלא יודע וכי ישבע לשקר אבל כאן דטוען ברי יהיה נחשב כשקרן וגם אני מסופק ביורש שטוען כי האי כיון דהיה לו למידכר ולא דכיר אם אינו מחויב לצאת י"ש ולשלם כמו בריש סימן כשאר כל אדם בטוען א"י אם אני חייב לך ואין זה תלי' במה דחזינן דהתורה פטרו מכלל משאיל"מ דלא תליא זה בזה דהא רב ושמואל ס"ל בכל דוכתי משאיל"מ לא אמרינן ומ"מ ס"ל בא"י חייב לצאת י"ש דלא מצינו בזה מחלוקת והתו' ס"ל בחד תי' דשמואל ס"ל כר"נ וא"כ י"ל אוקומתא במשנה דב"ק לצאת ידי שמים ואפשר לחלק ביניהם ומ"מ יש לי ספק בזה וא"כ איך נותן לו עצה לומר אינו יודע דיהיה נחשב בעיני עולם לקלי דעת ואין עליו מורא שמים לשלם לצאת ידי שמים כלל וטוב לו שיהיה נשבע ויהיה נקי בעיני כל ואין זו עצה נכונה.