אורים ותומים, תומים · סימן ע״ה, י״ד

הרי הוא כשאר מ"מ הר"ן דייק מדקאמרינן באומרי' חמשין אית ליה וחמשין נ"ל מה לי הוא ומה לי אבוה היינו בטוען ברי שאתה יודע שהודה אביך קודם מותו בפניך ומ"מ גזירת הכתוב בטוענו חמשים ידענא וחמשים לא ידענא דלא דנין ביה משאיל"מ. דאי לא טוען ברי ל"ל קרא בטוען חמשים לא ידענא דפטורים כיון דלא טענו ברי וגם אף באו' חמשים אית ליה וחמשין ל"ל מ"מ הא הוי משיב אבידה דהיו אומרי' אין אנו יודעים כיון דלא טענו ברי עכ"ל והש"ך כ' דמסתימת הפוסקים לא משמע כן וגם דהא כתבו באומר חמשין ידענא ונ' לא ידענא אפילו מהיסת פטור ואי כדברי הר"ן הא טוענו ודאי למה לא ישבע היסת ובגוף טענת הר"ן דהוי משיב אבידה דהוה טוען א"י כתב דר"ן גופי' כתב דא"י הוי טענה גרוע ולא אמרינן ביה מגו ע"ש מ"ש באריכות ודבריו אין ברור לדחות טענת הר"ן דבשלמא בשאר אדם דה"ל למידע וטוען אינו יודע טענה גרועה ומוחזק כשקרן דמהכ"ת לא ידע אם חייב או לא. משא"כ ביורש כפי מ"ש התו' ור"ן וש"ך גופי' דהלכך לא אמרינן ביה משאיל"מ דלא ה"ל למידע כלל עניני אביהם ואמרו חז"ל גדול במילי דאבוה קטן הוא ואם כן בטוענו א"י מה טענה גרוע הוא זה הא לא ה"ל למידע וגם התובע אינו יודע אם יודע או לאו ומה טענה גרועה שייך בזה אמנם לישב קושי' הש"ך למה לא ישבע עכ"פ היסת וגם מסתימת הפוסקים נר' דאין הפי' דתובעו ברי לי ובמעמדי צוה לך אביך שהוא חייב לי מאה ותשלמו דזהו יפה טען הש"ך דהוי הוא הבע"ד ואותו תובע בכל אופן רק התביעה כך ברי לי שאביך צוה לך שתשלם לי חובי אבל זה א"י כמה צוה ליתן רק הוא טוען ברי שצוה לתת לו ק' הואיל והיה חייב לי ק' והיורש מודה שצוה אבל אמר לא צוה רק בחמשים ולא במאה א"כ בזו ה"ל מ"מ דמודה בחמשים וכופר בנשאר ואין כאן משיב אבידה או מגו דכופר הכל דהא הוא טוען ברי שצוה וא"כ לא סגי דחייב לו דבר ואם יכפור יעיז וה"ל העזה כמו בכל מ"מ לכופר הכל וא"ש דחייב שבועת מ"מ אבל אם טען חמשים ידענא דצוה וחמשים לא ידענא אם צוה ה"א דהוי משאיל"מ קמ"ל דלא כמ"ש הר"ן דלא רמי כולי האי איורש למידכר מה שצוה אביו ופטרו התורה משבועה ולכך אפי' היסת ליכא דהא אין טוען בברי שצוה אביו בק' רק מסתמא צוה הכל לא תקנו בזה היסת וא"ש. וא"כ לא קשה באומר חמשין לית לך דהיה לו מגו דלא זוכר אם צוה דאין עושה זה ברצון לומר ששמע ושכח או דלא דייק כ"כ ומחזי כשקרן כמ"ש כל המחברים וא"ש. ודברים אילו לענ"ד נכון לדינא ואפשר לכוונם בכוונת הר"ן ג"כ וכן מסתבר דלדעת הש"ך דלא טענו ברי דידעת א"כ ל"ל קרא דבטוענים חמשין לא ידענא דפטורים כמ"ש הר"ן וגם אי אתה אומר כן לא שבקית חיי לכל יורש שידע שאביו חייב נו"ן זהובים אף הוא יטעון עליו שהלוה לאביו בסתר הון רב כפלים מעזבונו והיורש לא ידע מה שח אם אמת או שקר ויבוזו אחרים יגיעו ול"ל קרא כלל דלא דנין ביה משאיל"מ אלא ברור כמ"ש דתובעו ברי דאתה יודע ובאופן שכתבתי ומ"מ אף דתבעו ברי שצוה לך ק' והוא אומר חמשים ידענא וחמשים לא ידענא מ"מ אפשר אין בכלל משאיל"מ אף דה"ל למידע ביורש דהתורה הוציאו מכלל דין זה דכתיב בין שניהם וכו' וכן משמע מסתימת הפוסקים דה"ל לחלק דבכה"ג דנין בם משאיל"מ אף כי הדבר דחוק כמ"ש הש"ך דהא הוי בע"ד גמורים מ"מ לדינא אף הש"ך כ' דאין לחייב ליורשים וצ"ע: