אורים ותומים, תומים · סימן ע״ד, ח׳

בכה"ג פטור וכתב הש"ך ומהרש"ל דאפילו מפשיעה פטור ובאמת דבר זה מחלוקת הפוסקים דבמרדכי פ' הנזיקין משמע כשאמר לי' שקול זוזך ולא שקלי אפילו ש"ח נמי לא הוי. וכן הבי' בס' אסיפת זקנים בשם רמ"ה וריטב"א ותו' דהא דקי"ל באומנין טול את שלך והבא מעות דהוי ש"ח דאומני' שאני דמ"מ תפסן אזוזי אבל התו' בפרק הזהב דף מ"ט בד"ה אלא וכו' הקשו בהא דאמרינן האי גברא דיהיב זוזי אשומשמי והדר בי' וא"ל שקול זוזך דאמרינן בשם רבא ל"מ ש"ש דלא הוי אלא אפילו ש"ח נמי לא הוי והקשו התו' מהך דאומנין טול את שלך דהוה ש"ח ותי' כיון דמעיקרא הוי ש"ש לא לסלק עצמו לגמרי משמירה נתכוון רק דיהיה ש"ח. ולפ"ז כאן מעות מותרין דהיה מתחילה ש"ש א"כ עדיין ש"ח וחייב בפשיעה וכ"כ הב"י ס"ס קצ"ח בשם הגאונים דאם קבל מעות ממוכר בתורת פקדון ואמר טול את שלך הוי מ"מ ש"ח והיינו כתו' וע"ש בב"י. איברא דיש להבין במה שכתבו תו' לחלק בין עובדא דשומשמי לעובדא דאומנים כנ"ל דהא התו' בפרק המפקיד דף מ"ג ד"ה מאי וכו' תי' דהיכי דמותר לשמש במעות הוי ש"ש וכתבו דמותר לשמש במעות לר"י דמעות קונות א"כ עדיין קשה הא טרם דאמר ליה שקול זוזך ה"ל ש"ש ודמי לאומנין ואיך אמרינן דאפילו ש"ח לא הוי. והרב בעל לחם משנה עמד בזה על דברי המ"מ שכתב בפ"ז מהלכות מכירה בשם התו' דהוי מוכר על המעות ש"ש דא"כ איך יתכן תי' התו' הנ"ל לחלק בין עובדא דשומשמי לאומני' כיון דגם בזה הוי מתחילה ש"ש ולא אסיק אדעתיה אז כי לא על המ"מ קושיתו כי דברי המ"מ אמורי' בתו' להדיא ובתו' יש להבין דדוחק לומר מ"ש התו' בהזהב הוא לחד תי' שם בהמפקיד דאסור לשמש במעות ובאמת לא הוי רק ש"ח מתחילה דא"כ לתי' הב' נצבה וקמה קושי' התוס' וצ"ל תירץ רמ"ה וריטב"א הנ"ל וא"כ מה דוחקי דהתו' אף להך תי' נימא ישוב זה. וביותר תמיה לי דברי הרמב"ם בפ"ז מהלכות מכירה דפסק דאם הלוקח חוזר וא"ל המוכר שקול זוזך המעות אצלו כפקדון ופטור מגניבה ואבידה הרי מבואר דש"ח הוי וקשה הא המוכר ל"צ לקבל מי שפרע דהא הלוקח חוזר והמוכר נתרצה כמ"ש המ"מ להדי' דשם לא שייך הא בעי לקבולי מ"ש וקשה א"כ איך משוי לי' ש"ח הא בגמרא אמרינן להדיא ש"ח נמי לא הוי. ומה שנראה הוא דהתם נחלקו בגמרא דלס"ד ס"ל רבא אפילו במקח דצריך לקבל מי שפרע מ"מ אם אח"כ מקבל מ"ש איגלאי מילתא למפרע דהיה רק שומר על המעות והואיל ואמר שקול זוזך אפילו ש"ח נמי לא הוי אבל לסוף אסיקו ר"פ ורבינא להד"ם דבהך מילתא לא אמר רבא דש"ח לא הוי דהא בעי לקבולי מ"ש וכ"כ דלא קיבל מ"ש ברשותי' קאי וכן פסק הרי"ף כלישנא בתרא וס"ל לתו' ורמב"ם בלישנא קמא מ"ט דרבא והא הוי מקח גמור כ"ז דאינו חוזר ואיך ס"ד כ"כ דלא קיבל מ"ש דיהיה שומר על המעות ולכן ס"ל לתו' ודאי לר' יוחנן דס"ל ד"ת מעות קונות א"כ הרי ד"ת המקח נגמר והמעות שלו פשיטא אף דתקנו חכמים דיכול לחזור מ"מ כ"כ דלא מקבל מ"ש הדבר קאי כמקדם והקנין גמור וחייב באחריותו וכ"כ הריטב"א להדיא דהואיל דהוא קנין תורה כ"כ דלא מקבל מ"ש לא פקע קנינו והרי חייב באחריות המעות. וזהו הכל לר"י אבל לר"ל דד"ת לא קנה כלל רק חכמים תקנו מ"ש א"כ כיון דליכא קנין כלל פשיטא דאין כאן חיוב באחריות אעפ"י שלא קיבל עדיין מ"ש וזהו פשוט וכבר כתבו התו' ב"מ דף מ"ח ד"ה נתנה דרבא דאמר קרא ומתניתא מסייע לר"ל לכאורה אמר כן אבל באמת אין כאן סיוע והלכה כר"י ולפ"ז א"ש דהא העלו התו' בפרק המפקיד דכי הוי ש"ש על המעות הואיל ומותר לשמש בהו היינו לר"י אבל לר"ל אסור לשמש במעות ואף ש"ש לא הוי. ובס"ד הוי אמרינן רבא ס"ל כס"ד דהתם דהלכה כר"ל דהא מסייע ליה מתניתין וא"כ יפה פסק רבא דלא תלי בקבלת מ"ש כמ"ש דמ"מ אין כאן קנין ולא מתחייב באחריות כלל. אבל במסקנא הוא למסקנא דהתם דרבא כר"י ס"ל דמעות קונות וא"כ כ"כ דלא מקבל מ"ש הרי קנין תורה חל ופשיטא דחייב הוא באחריות וא"ש. ולפ"ז בס"ד הא קאי מילתא דרבא כר"ל וא"כ הא כתבו לעיל התו' דלר"ל אסור לשמש במעות ואף ש"ח לא הוי רק ש"ש וא"כ שפיר כתבו תו' דרבא אמר ש"ח לא הוי משום דאף קודם לזה לא הוי רק ש"ח לר"ל ולכך כדקאמר שקול זוזך לא הוי אפילו ש"ח ולא דמי לאומני' דהוי מתחילתו ש"ש וא"ש. וא"כ גם דברי הרמב"ם דהשתא דקי"ל כר"י א"כ מותר לשמש במעות והוי ש"ש ולכך אף דחזר ואמר טול מעותיך לא נחית כלל מד"ש והוי עכ"פ ש"ח וא"ש: ועוד דאפשר לומר מדקאמר דההיא דיהיב זוזי אשומשמי ולא קאמר דקני שומשמי ש"מ דלא ה"ל רק פסק עמו ליתן לו והואיל ומינו מצוי יכול לפסוק אעפ"י דאינו ברשותו. ועיין לקמן סי' ר"ט ס"ו ע"ש. ולכך מחויב מ"מ לקבל מ"ש אבל ס"ל לתו' דקנין זה אינו ד"ת כיון דאינו ברשותו רק קנין דרבנן אבל מהכ"ת שיחול קנין ד"ת במה שאינו ברשותו וא"כ לכ"ע אסור לשמש במעות כמו לר"ל דהא אינו קנין ד"ת וכן מסתבר דעל מה יחול הקנין וא"כ לא הוי רק ש"ח וא"ש מילתא דרבא דאמר ש"ח לא הוי ולק"מ לתו' והמעיין יבחר בשני תי' ושניהם צדקו יחדיו. גלל כן תבנא לדינא מאחר דהש"ע לקמן סי' קצ"ח סתם כהרמב"ם הנ"ל בחזרת הלוקח ואמר המוכר טול שלך דהוי ש"ח והרמ"א לא הגיה כלום א"כ ה"ה כאן דהלכה כתוס' ורמב"ם דפטור דקאמר היינו מגניבה ואבידה וחייב בפשיעה. ומעתה קושי' הסמ"ע על מור"ם בס"ק כו' דלמה יפטור מה בכך דאמר טול מעותיך סוף כל סוף יכול לשמש בהן סרה דקושי' זו יפול על הגמרא ג"כ דאמרינן דהוי ש"ח אף דיכול לשמש במעות דהוא לא רצה לקבלו כמו בנדון זה ומ"מ אמרינן הואיל ואמר טול מעותיך הוי ש"ח ואף בזו כן ואפשר דסמ"ע ס"ל לגמרי פטור ולכך הקשה אבל לפמ"ש רק מדין ש"ש לק"מ ועיין מש"ל בסי' ק"כ מ"ש על הטור מסי' קצ"ח ומ"ש לחלק בין עיצול או סירוב דמוכר ע"ש: