אורים ותומים, תומים · סימן ע״ד, ז׳

והוא בזמן. הסמ"ע ביקש לפרש לחד תי' ר"ל בתוך הזמן ולכך הוסיפו רמ"א בכוונה דלא תקשי דלקמן בסי' ק"ך פסק הש"ע דפטור ולכך מחלק רמ"א דכאן מיירי תוך זמנו ולכך עדיין הוא באחריות הלוה אלו מתרמי לי' זבינא הוי משתמש בי' כמ"ש הרמב"ן משא"כ בכלות זמן לא שייך אלו מתרמי ליה זביני דאין משתמש בו דאולי יבוא המלוה לתבוע ואין בידו לפרוע. איברא דהסמ"ע גופי' וכן הט"ז הקשה דא"כ איך מסיי' אבל בפקדון כה"ג פטור הא בתוך זמן א"י לחזור בפקדון ולא תי' כלום אבל לפימ"ש בס"ק הקודם בקושי' הרשב"א דהא פועל יכול לחזור וצ"ל בש"ח לא שייך כי לי בני ישראל עבדים ובמקבלי עסקא שאני דה"ל ש"ש וא"כ כאן דמיירי דהמעות מותרים כמ"ש הב"י ועיין ד"מ וא"כ קי"ל כר"נ דה"ל ש"ש ויכול לחזור בו אפילו תוך זמן ולק"מ. והרב הש"ך תי' הך דלקמן סי' ק"ך דכאן לא אמר הלוה למלוה שהם צרורים וא"כ שפיר אלו מזדמן עסקא הוי משתמש בהו ולכך חייב משא"כ לקמן דהודיעו שהם צרורים א"א לשמש בו ולכך פטור עכ"ל ומלבד שברמב"ן ומרדכי לא נזכר מטעם זה דבר. אף גם אין ממש בזה. דבשלמא כשמוסר לו המפקיד צרורים וקשורים בקשר משונה א"כ כיון דחזינן דמפקיד מקפיד וצררן ש"מ דלא ניחא ליה דישתמש בהו הנפקד ולכך אסור לשמש בהו בלי רצון בעלים והמשנה מדעת בעלים פושע. משא"כ כאן בהלואה הא המלוה הלוהו לו א"כ מסרן מתחילה לתשמישו רק אח"כ בעת החזרה הלוה צוררן וקשרן ורוצה להחזירן למלוה א"כ אי מתרמי ליה זבינא וכי אינו יכול לחבל מעשה ידו ולהתיר הקשרים אפילו אלף עזקאין הוא אסר והוא שרי מאן מעכב ע"י הלא עדיין לא הגיעו ליד המלוה וידיו עדיין מסולקת הימנו ולכן אין לדברים אלו שורש. והתי' היותר קרוב לאמת הוא מ"ש הב"ח וט"ז דרמ"א כתב לקמן בסי' ק"ך דיש חולקין וכיון להך דעת רבוותא האמור בכאן וכך דרכו תמיד ולהיות כי דעתו נוטה להלכה כהנך רבוותא סתם פה כדרכו תמיד ועיין מש"ל סי' ק"ך מזה. ויש להבין הטעם דנתנו דלכך חייב משום דיכול לשמש בו אלו מזדמן לו זביני א"כ לא יתחייב באונסין דהא קי"ל כר"נ נאנסו לא דהיינו הנאת שימוש לא משוי לי' שואל רק ש"ש. וצ"ל ה"מ היכי דלא היה מעולם שואל לא משוי לי' הנאת שימוש לשואל אבל כאן דכבר נעשה מלוה רק עתה רוצה להפטר ממנו א"כ כ"ז דיכול לשמש בו לא כלתה חיובו הראשון ועדיין חיוב דמלוה עליו וא"ש: