אורים ותומים, תומים · סימן ע״ד, ו׳

אבל אם אין שם כתב הב"ח אם מתחילה בשעת הלואה היה שינוי מטבעות והלוה לזה על זמן כי חשב בתוך זמן יעבור הרעש וכן היה ועתה רוצה הלוה לפורעו תוך זמן אעפ"י שעבר החשש הואיל ומתחילה היה הזמן לטוב' המלו' תו לא מצי הדר תוך זמן לשלמו. וראיה מתוס' דכתבו דהיכי דמפסיד בפרעון כמו בתי ע"ח לא הוי פרעון ואף זהו כמוהו והש"ך השיגו דשם הפסד לפניך משא"כ כאן דאין הפסד לפניך כלל ויפה השיג ובלא"ה כבר חלקו הרא"ש והרשב"א בין חוב לבית ע"ח באופן אחר דשם מכירה חדשה צריך לעשות דהרי הוא מכירה גמור' ועוד הלוה יכול לומר קים ליה כלישנא בתרא דרבא דאפילו בבית ע"ח פרעון בע"כ הוי פרעון ומכ"ש בזה. והנה הב"ח נסתייע מדברי הש"ג דאותן אנשים המלוים לבעלי חניות שיהיו הם מלוי' לגוי' ברבית והם יקחו מהרווחים כפי התנאי והמותר יהיה שייך לבעל המעות הואיל וזמן לטובת בעל המעות אין בעלי חניות יכולים לחזור בתוך זמנו והוא לטובתו שלא יהיו מעותיו שביתין ויפסיד הרווח עכ"ל ומתוך דברי הש"ך בס"ק י"א נראה שמסכים לדברי הש"ג ואני שמעתי ולא אבין חדא מהא משכנתא באתרא דמסלקי דהסכים הש"ך בס"ק י"ב דיכול הלוה לסלקו בתוך זמן וכן ממש מבואר תוך דברי הרמב"ן הובא בבעה"ת שער למ"ד בסופו. והא בזה ודאי הזמן נקבע לטובת המלוה שיאכל פירות שנה בשנה מכל השדה בדבר מועט והלא יותר רווח למלוה מאותן התולין מעותיהם בגוי וכל אשראי ספק אתא ומ"מ יכול לחזור בו ומכ"ש בעובדא הנ"ל. שנית מ"ש ממקבל עסקא ומעלה שכר לנותן דבשביל חצי הלואה ח"ו לומר דמעלה שכר דה"ל רבית רק בשביל חצי פקדון והר"ז טובת המלוה שמקבל שכר ורווחי' וע"ז מסרו לזמן ומ"מ פסקינן דיכול לחזור בתוך הזמן דפועל חוזר בחצי יום ולמה לא יהיה אלו יכולים לחזור ומ"ש אלו ממקבלי עסקא ומ"מ יכולים לחזור בתוך הזמן ואף זה כמוהו. דמתעסקים בשל המלוה ומקבלין שכר עקב טרחת' למה לא יכולים לחזור. ואפילו בהך דינא דהרב המגיד דפקדון א"י לחזור תוך זמן שהוא שרשו בהררי קודש הראב"ד ז"ל דפי' כן בקדושין דף י"ג בתורת פקדון יהבי ניהלי' סברה אי שדינא ומתברנ' מחייבי בהו דמיירי בפקדון תוך זמן וא"י להחזירו תמה בו הרשב"א בחדושיו לקדושין הא פועל יכול לחזור בו בחצי היום ובישובו צ"ל דוקא ש"ש דעליו נטירתא יתירתא דמי לעבד והרי זה בכלל כי לי בני ישראל עבדים וכו' אבל ש"ח שא"צ שמירה יתירה רק שלא יפשע בו אין זה בתורת עבדות שנאמר עליו כי לי בני ישראל וכו' וא"כ הך בעלי חניות דהם בלי פקפוק שמקבלים שכר ופרס עבור טרחתם א"כ דברי רשב"א קיימי כי הוא בכלל כי לי בני ישראל עבדים ולכן ברור דדין הש"ג אין לו שרש ועיקר ופשיטא דיכולים בעלי חניות לחזור בו: