אורים ותומים, תומים · סימן ע״ד, ג׳

הדין עמו ואם אין בכאן המלוה מוסר המעות ליד ב"ד והוא בתשובת מהרש"ך ובכה"ג העיד שבתשובה כ"י השיג עליו אבל הש"ך העיד שכן נהגו חכמי הדור בפולין בשנת ת"י ותי"א. ובאמת לפמ"ש מהרש"ך מתורת תקנה יש לפקפק כי צריך ישוב רב וכח ב"ד יפה להפקיע ממון ובפרט בדור הזה. אמנם לענ"ד דינא הוא דאע"ג דרבא דייק בלישנא בתרא מהא דחולש מעות ללשכה דפרעון שלא בפניו לא הוי פרעון רק הלל הוא דתקון י"ל מדרבא דייק מהך דהלל ש"מ דס"ל דסברת חוץ דיהיה פרעון כמ"ש התוס' שם דמ"ש בע"כ וע"ש שלא בפניו רק דדייק לי' מהלל ואם כן כי דייק מהלל היינו בבית עיר חומה אבל לא בב"ח דהא הרא"ש כתב להדיא חילוק דוקא בבית ע"ח דהוא מכירה גמור' וחבירו צריך לזכות לו אבל בב"ח דא"צ לזכות כנגדו פשיטא דהוי פרעון וכ"כ הרשב"א בחדושיו להדי' הך חילוק וכתבו בשם התו' דוקא בבית ע"ח שמכר לו אבל בפרעון הוי בע"כ פרעון ואם כן כמו שמחלקין כן בלישנא קמא כן מחלקין בלישנא בתרא בפרעון שלא בפניו דדייק לי' מבית ע"ח דוקא בכה"ג אבל בב"ח לא. וכמו כן התוס' דכתבו שם ד"ה מכלל לחלק בין ב"ח לבית ע"ח דב"ח ליכא פסידא הכוונה דאין הפסידא ניכרת משא"כ בבע"ח הפסידא ניכרת. וא"כ אף בנדון זה הא עדיין אין הפסידא ניכרת והא הפוסקים מדמין אותו להלוהו בישוב ומחזיר לו בישוב אף שצריך לילך דרך מדבר רק אין פסידא לפנינו והתו' כתבו שם דהלוהו בישוב ופרע בישוב נקרא דלית לי' פסידא. ועוד הא לפי רוב פוסקים לא מוכרע אי הלכה כלישנא בתרא או כל"ק דרבא ועיין הרא"ש ורשב"א ויתר מחברים ואם כן י"ל קים ליה כל"ק דרבא דדייק מהך דלישנא דפרעון בע"כ לא הוי פרעון ולהך לישנא צ"ל דאין נ"מ אי בפניו או שלא בפניו דאי הוי פרעון ה"ה שלא בפניו נמי ואי לא הוי אפילו בפניו וכיון דהעלו כל מחברים הנ"ל דבב"ח הוי בע"כ פרעון אם כן אפילו שלא בפניו נמי דמ"ש ומי יכול להוציא מיד המוחזק ויפה דנו בכל אופן וא"צ לתקנה וכן משמע קצת מדברי רמב"ן דלקמן סי' ק"כ דלכך אם אמר הלוה למלוה מעותיך בביתי טול ולקחם והמלוה מסרב דפטור הלוה דנתן טעם דפרעון בע"כ הוי פרעון ע"ש בב"י וקשה הא שלא בפניו הוה דא"ל שהוא בתוך ביתו והמלוה לא הלך לביתו ולא ראה המעות וכי אמירה בא ולקחו משוי' ליה בפניו אלא דכמו דבע"כ הוי פרעון ה"ה שלא בפניו: