אורים ותומים, תומים · סימן ע״ד, י״ג

ויש חולקין וכן בי"ד סי' קס"ה כתב הד"מ דהריב"ש והרא"ש חולקין והש"ך כתב דלא משמ' מידי מתשובת הרא"ש וז"ל תשובת הרא"ש כי שאל השואל אם נדון בחלוף המטבע כמו שדנין גוים בדינא מלכותא או נדון עפ"י ד"ת כדין המלוה את חברו על המטבע והשיב הרא"ש מה שכתבת שנפל מחלוקת בין מפורשים כשהמלך גוזר על המטבע לפחות או להוסיף אי דינא דמלכותא דינא או לא לא ידענא מה שייך להזכיר כאן דינא דמלכותא כי המלך עושה מטבע חדש שיצא במו"מ ומקח וממכר ופוסל הראשונים בשביל זאת אין המלך מקפיד להיות מפסיד למלוה ואינו חושש רק שיהיה המטבע נפסל ומעובר מעולם אבל אינו חושש כיצד יפרעו למלוה וכו' עכ"ל ואם כן לכאורה משמע מזה דמלך לא תיקן כלל כיצד ישלמו הלוי' למלוים שלהם רק פסל המטבע כנ"ל אבל אם תיקן להדיא סדר ונימוס כיצד ישלמו אף הרא"ש מודה דאמרי' בי' דינא דמלכותא דינא ויפה טען הש"ך על הרמ"א. אמנם נראה דרמ"א סבירא ליה אם כן דכך היה שם עובדא דמלך לא עש' סדר כלל כיצד ישלמו החייבי' רק דפסל מטבע אם כן היינו דתנן בגמ' המלוה את חבירו על המטבע ונפסל והיינו דפסלו המלך וא"כ השואל מה הי' שאלתו ודקארי לי' מה קארי. הלא הגמ' בכה"ג מיירי דפסלהו המלך ומ"מ אמרי הדין באיזה אופן ישלם הלוה ואם אמרי' דינא דמלכ' בי' מה אמרו חז"ל נותן לו מטבע היוצא וכו' והוא תמוה בעצמותו. ולכן ס"ל לרמ"א ודאי דפסל המלך מטבע גם זו יסד כיצד ישלם הלוה למלוה ולכך היה שאלתו אי משגיחין בתקנתו או לא אמרינן דינא דמלכותא בדברים שאינו מחוקי המלך והדרן לדין חז"ל בהמלו' את חבירו על המטבע ויפה שאל ונסתפק וע"ז היה תשובת הרא"ש ז"ל דבשלמא אם הך תקנה כיצד יפרעו הלוים נוגע בהך תקנה דפסל המטבע ואם ישלמו הלוים ממטבע ישינה יהיה נותן מגרעת במה שפסל המטבע ובגין דא יש קפידא א"כ דדבר זה שייך לפיסול מטבע בזו לכ"ע בדבר מטבע וכיוצא בו דינא דמלכותא דינא ואם כן ודאי יש לשמוע בקול דתו. אבל באמת הא אין זה נוגע לפיסול מטבע דאף שיפסול מטבע יכולים הלוי' לשלם למלוי' ממטבע שנפסל והם יקבלו ההפסד ומ"מ תקנתו בפיסול המטבע לא ישונה ולא יוגרע כלל ואין נ"מ בזה לתקנתו בפיסול המטבע כלל רק זה תקן בפרטיות ודרכו לתקן נימוס ודתי מלכי' כמלך במשפטו יעמיד ארץ ואין לגוים נימוסים רק מה שמחדש המלך לעמו חדשים לבקרים ואף זו תקן כיצד ישלמו ואין לזה שייכות עם תיקון פיסול המטבע ואם כן חזר זה לכללא דשאר דיני' דמייסד המלך דלא קי"ל דינא דמלכותא לבטל ד"ת ואתי שפיר ודברי רמ"א ברורים לדינא כפי דעת הרא"ש זהו מה שנ"ל בכוונת דברי רא"ש אבל לדינא מ"מ העלה ש"ך בי"ד רבים מחברים דסבירא להו בזה ודאי דינא דמלכותא ועיין מ"ש שם באריכות בס"ד. ובאמת יש לי קצת קושי' לשיטת האומרים דבעניני מטבע בכל דבר דינא דמלכותא דינא אם כן הא דמשני הגמ' שם ב"ק דף צ"ז ע"ב במה דפריך אי מלכיות מקפידות היכי מצי ממטי לי' ומשני דלא בחשי וקשה מה בכך הא מ"מ צווי מלכות שלא להוציאו חוץ למדינה ואם כן אותו שמוציא עובר על צווי מלכות והרי הוא איסור כיון דדינא דמלכותא דינא וכי מלך ישראל המצוה לבל יוציאו מטבע חוץ למדינה וכי רשאי' לעבור מצותו ואי דינא דמלכותא דינא הר"ז איסור לעבור דתו ומצותו ומה נ"מ אי בחשי או לא ויש ליישב דוקא הנוגע לממון דינא דמלכותא אבל לא בשאר צווין וזה אינו נוגע לממון כיון שמוציאו ממדינתו ועיין מ"ש בי"ד בזה ועיין מ"ש בחדושי לרמב"ם פ"ח מהלכות מעשר שני טעם שהשמיט הך מלכיות מקפידו' לגמרי וע"ש שהארכתי בישוב השגת הראב"ד ולהיות כי לא נ"מ רבתי לדינא קצרתי בזה: