אורים ותומים, תומים · סימן ע״ג, ד׳

לא חלה השבועה וכו' הקשה הש"ך לחול השבועה בכולל כמו בנשבע שלא לאכול מצה סתם דאפילו בליל פסח אסור ותי' הש"ך דשם נשבע באמצע שנה עדיין לא חל חיובו של מצה משא"כ כאן דכבר מוטל עליו פרעון חוב מעת עשיית החוב תו לא מהני כולל. והגאון חכם צבי אשכנזי בהגהתו לט"ז בח"מ כתב דהוא סותר למ"ש תוס' ורוב מחברים דנחתו לחלק בהא דאמרינן שבועות דף נ"ד דליתא בלאו והן לומר שבועה שאוכל נבילות ושחוטות ולא אמרינן בכולל. דמ"ש משבועה שלא אוכל מצה ונכנסו בתי' שונים כמ"ש שם ד"ה אלא הן וכו' ולא תי' כמ"ש הש"ך דבנבילות כבר חל חיוב שלא לאכול נבילות משא"כ במצה והאמת אתו אבל מ"מ מצאנו בס' תומת ישרים כמ"ש הש"ך חילוק זה מבואר. ואני הארכתי ג"כ בחדושי דזהו דעת רש"י בנזיר דף ד' דדרשינן יין ושכר לאסור יין מצוה כברשו' ופריך הגמרא אילימא קדוש' ואבדלתא הא הוי מושבע ועומד בהר סיני ופי' רש"י איך תחול עליו נזירות הא ה"ל מושבע ועומד מהר סיני וה"ל נשבע לבטל המצוה. ומשני אלא דאמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר דחל נזירות על שבועה והקשה התו' לפי' רש"י עדיין אין מיושב פשיטא דה"ל נשבע לבטל המצוה. והיא קושיא עצומה לכאורה ולכן נראה דס"ל לרש"י בכולל אף דר"ש לית ליה כולל מ"מ י"ל בנזיר גזירת הכתוב דלחול אבל כשאינו כולל לא מסתבר ליה לגמרא כלל דנימא גזירת הכתוב שיחול מה דהוא נגד הסברא דאין איסור חל על איסור. וס"ל לרש"י זהו הוא כולל דהנשבע לשתות וכי אטו כנהרה ישתה יין מאין פסיקה רק ישבע לשתות מדה ולוג וכדומה והוא שבנזיר נדר ואסור בכל יין הרי מגו דחל על יין הנשאר אף על זה יחול ועיין בתשובת חות יאיר סי' י"ב וי"ד דס"ל דהוי כולל ע"ש. אך בהא דאיצטריך קרא דיהיה נזירות חל על קידוש בלא"ה יש להבין ל"ל קרא א"כ נזיר ל' יום היכא משכחת ליה דהא איכא בתוכו כמה שבתות וצריך לשתות יין וא"כ מצינו נזיר ששותה יין והתורה אמרה מיין ושכר יזיר ופשיטא דחל על קידוש והבדלה ל"ל קרא מיוחד וצ"ל ודאי דאם באמצע שבוע נדר בנזיר דחלה עליו נזירות פשיטא כשיגיע שבת אין הפסק לנזירות ואסור ביין רק בנודר בכניסת שבת או בצאתו דאז הגיע זמן קידוש והבדלה א"כ תו ליכא כולל כלל וה"א דיקדש ואח"כ יתחיל נזירתו ולא יהיה הפסק בנזירתו כלל וקמ"ל דתיכף כשנדר חל ואסור בקידוש והבדלה ופריך הגמ' הא מושבע ועומד וכו' ובאמת למה יחול הא אין כאן כולל כשכבר הגיע וחל חיובו דקידוש תו לא שייך כולל ולכך מוקי לי' הגמרא דקאמר שבועה שאשתה והיינו לא תיכף אלא לאחר ג' ימים ונדר תיכף בנזיר וקמ"ל דחל נזירות דה"ל איסור כולל דהא עדיין חיובו דשבועה לא מטי ובין כך חל נזירות וא"ש דהוי כולל ולק' ל"ל קרא הא מוכח מנזיר באמצע שבוע דודאי אסור לשתות יין קידוש בשבת ש"מ בכה"ג בכולל שקדמה נזירות חל די"ל חדא התם שאני דלא אפשר בענין אחר וכך היא תורת נזירות כמ"ש דאל"כ נזיר היכי משכחת ליה משא"כ בנשבע שישתה דהוא דבר פרטי ועוד מהתם הוי כולל באיסור מוסיף דנודע דאיסור נזירות חמור ממצות קידוש היום דאף דהוא דאוריי' מ"מ אינו רק דרש מקרא כנודע משא"כ נזירות על שבועה ודאי שבועה חמור וה"א דלא אמרינן וקמ"ל דמ"מ אמרינן כולל וא"ש דברי רש"י ולק"מ. אך מ"מ התו' ויתר מחברים לא ס"ל סברא הנ"ל ולכך השיגו על רש"י וגם י"ל דזה לא מקרי כולל דבשלמא בנשבע לאכול תמרים וחזר ונשבע שלא אוכל תמרים וענבים א"כ על ענבים לא שייכות כלל לשבועה ראשונה ופשיטא דחל שבועה שני' וכמו כן דחל על ענבים גורר השבועה לחול ג"כ אתמרים אף דהוא נגד שבועה ראשונה דהא יש באפשרי לקיים שבועה ראשונה וגם שלא לאכול ענבים וא"כ ודאי דחל על ענבים ובכולל אף על תמרים משא"כ בנשבע לשתות יין ואח"כ נדר בנזיר אם אתה נותן מקום לשבועה ראשונה תו פקע נדרו דאיך אפשר לנזיר שישתה יין וכי תוכל לומר שישתה יין לוג וכדומה ועל הנשאר יהיה נזיר הא אין נזיר כשישתה יין וא"כ דפקע נדרו תו לא חל ולא שייך כולל משא"כ בתמרים וענבים אף דפקע נדרו מתמרים מענבים לא פקע והרי זה כולל ושמור דבר זה כי הוא דבר ראוי וישר ומיושב בזה קושי' הח"י הנ"ל (כי מ"ש הח"י ליישב דר"ש לית לי' כולל אינו מיושב דבגמרא פריך ורבנן הא איצטריך לאסור מצוה כרשות וק' לרבנן הא לא צריך קרא דה"ל כולל אבל לפמ"ש ניחא ולק"מ והארכתי בזה קצת כי היא כלל גדול בדיני שבועות ובביאורי ליו"ד הארכתי בזה) ונשיבה להנ"ל לפי דעת התו' קושיית הש"ך במקומו ומה שטען ה"ה חכם צבי ז"ל כי מה כולל יש הא בנשבע שלא לפרוע לב"ח הא כל שבועה לבטל מצות פריעה ב"ח. ח"ו לומר דטעה הרב הש"ך בדבר פשוט כזה רק קושיתו כך דנחזי אנן באיזה ל' נשבע זה אם נשבע מבלי לפרוע לאותן שכבר חייב אבל לא לאותן שילווהו מאז והלאה א"כ איך קאמר אם שבועה קדמה לחוב הוי ש"ש הא לא נשבע כלל לאותן שילווהו לאח"כ וכ"נ ל"ל דנשבע רק לאותן שילווהו לאחר מכאן דא"כ בחוב הקודם מ"ש לא חלה השבועה דה"ל נשבע לבטל המצוה הא לא נשבע כלל בחובות שקדמו ועכצ"ל דתרתי נשבע הן לאותן שכבר הלווהו והן לאותן שילווהו להבא שלא ימכור לפרוע ואלו באותן שעדיין לא חייב לא הוי נישבע לבטל מצוה כמבואר בש"ע דחלה שבועה וא"כ הוי כולל דמגו דחל אהנך דיהיה חייב מכאן ולהבא יחול נמי על הנך ב"ח שכבר חייב וקושית הש"ך נכון הוא ובאמת לא על הרא"ש קושיתו דנראה דהרא"ש ס"ל לעיקר כתי' הריצב"א שם בשבועות דיש חילוק כי מהני כולל כי לא מזכיר שם מצה דפסח אבל במזכיר שם מצה דפסח תו לא חל כולל ולכך בנשבע לאכול נבילות ושחוטות לא מהני כולל דמזכיר שם נביאה וכן מבואר בתשובת רא"ש כלל ח' דין ט"ז שהביא הך ירושלמי בנשבע שלא יאכל מצה בליל פסח לוקה ואוכל מצה דכיון שהזכיר ליל פסח אין שבועה דאין נשבעין לבטל מצוה וכו' שבועה שלא אוכל מצה אינו לוקה דכיון דלא הזכיר ליל פסח אין זה לבטל מצוה וכו' עכ"ל הרי דתלה הכל אם הזכיר את ליל פסח או לא והוא תי' ריצב"א דלתי' ר"י בשב ואל תעשה הכל תלוי אם הנשבע על מצה בליל פסח לבד או בכולל כל השנה וזה ברור יהא דהביא הטור א"ע סי' קי"ח תשובת הרא"ש בנשבע שלא לוקח אשה על אשתו ואשתו אינה ראויה להוליד דלא הוי נשבע לבטל מצוה אין הטעם כמ"ש ריב"ש דחל בכולל מגו דחל על נשים זקנות ואיילונות דהא כאן הזכיר רק י"ל כמ"ש הפרישה וב"ש שם דיכול לקיי' פ"ו בפלגש לשיט' הרא"ש ע"ש ולפ"ז כיון דהזכיר ביטול המצו' מבלי לפרוע לב"ח לא מועיל כולל כלל דהוי כמזכיר מצה בליל פסח והוי כנשבע לבטל המצוה ולק"מ. אך מ"מ קשה על הרמ"א דלפמ"ש ביו"ד סי' רל"ו ס"ה בהגה מבואר דס"ל כתירוץ ר"י ולא כתירוץ ריצב"א וא"כ לא היה לו להניח דברי מחבר בלי הגהה דמ"מ חל שבועה בכולל כקו' הש"ך. ולכן נראה לומר דס"ל כי אמרינן כולל כשיש מקום לשבועה לחול אהתירה כמו אאיסורא אמרינן מגו דחל בזה חל נמי אזה משא"כ כאן דהכולל הוא דיחול השבועה על מי שילווהו מאז והלאה א"כ עדיין מקום חלות שבועה זו פורח באויר כי הל כמה דלא לוה על מי יחול ולכך אם ירצה להתירו אינו יכול דעדיין אין מקום לחול וא"כ לא שייך מגו דחל על היתר יחול נמי על איסור הא ליתא להתיר' דיחול עליו ואם כן אף על אסור' לא חל ואף דלוה אחר כך מאחרי' וחלה עליו שבוע' מכל מקום לא אמרי' דיחול עליו למפרע אף על איסורא כיון דבשעה שיצאה שבועה מפיו לא היה לו מקום לחול דלא היה אז כולל ופקע שבועה וא"ש. ומכל מקום יש נ"מ בין הנך בנשבע סתם שלא לפרוע לב"ח הן יהודי והן גוי דהא הוי כולל דהפקעת הלואתו מותר לשיטת הרא"ש דסבירא ליה כריצב"א מכל מקום לא הוי כולל אבל לשיטת ר"י הוי כולל וחל שבועה: