אורים ותומים, תומים · סימן ע״ג, כ׳

מעות וכו' אבל בפקדון אף במעות לא שייך מחילה וכתב הש"ך מעות מותרין דקי"ל משתמש בהן וכתבו תו' בפרק א"מ דף כ"ט ד"ה והוי שאול וכו' דאפילו עדיין לא הוציא' ובאו הבעלים א"צ להחזירו בעין ויכול ליתן לו אחרים א"כ ה"ל מלוה עלי' ושייך בהו לשון מחילה וכ"כ הש"ך לעיל סי' מ"ז ע"ש ואולם הגאון מהרי"ץ בהגהתו לט"ז השיג עליו על הט"ז שכתב כן והוא דהתו' כתבו כן בפלוגתא דר"נ ס"ל במפקיד מעות מותרין לשולחני ישתמש בהן וחייב באחריותן נאנסו לא ור"ה ס"ל אפי' נאנסו ופריך הגמרא לר"ה מהא דתנן המפקיד מעות מותרין אצל שולחני אם הוציא מעל הגזבר ואי אמרת אפילו נאנסו מאי ארי' הוצא אפילו לא הוציא נמי והקשו התו' הא ר"ה ס"ל במשאיל קורדום של הקדש דכל כמה דלא בקע בו לא מעל אף דלאונסין נעשה תיכף שואל וחילקי תו' דשואל חפץ אם בא המשאיל קודם שהשתמש בו חוזרות בעיניה לר"ה אבל המעות אפי' בא המפקיד אין מחויב להחזירם בעין ויכול להחליפו לכך תיכף ראוי למעול עכ"ל ומזה למדו הש"ך וט"ז דינם וזהו הכל לר"ה דס"ל אפילו נאנסו אבל לרב נחמן ס"ל נאנסו לא דלא הוי קודם תשמיש רק ש"ש לא אמרינן דין זה וחייב להחזיר המעות בעין כמו קורדום דאל"כ אדפריך לר"ה מאי ארי' הוציא אפילו לא הוציא נמי יקשה אף לר"נ כן דהא ג"כ ס"ל דגוף המעות שלו וא"צ להחזירן בעין ועכצ"ל דלר"נ ליתא לדין זה וא"ש דלא מעל עד שיוציאם ול"ק רק לר"ה וא"כ כיון דקימ"ל כר"נ נאנסו לא ליתא לדינו של ש"ך זהו תמצית השגתו. והנה דבריו כבר אמורי' עם הספר במרדכי פ' איזהו נשך סי' שנ"ט בתשובת מהר"ם על ראובן שמכר טבעת לסרסור וכו' שכתב מידי דהוי מותרין דישתמש בהן לפיכך חייב באחריותן אע"ג כ"כ דלא הוציאם מצי למיהדר ביה המפקיד ולתובעו בפקדונו כדמשמע ס"פ המפקיד למ"ד נאנסו לא דוקא אם הוציא מעל הגזבר אבל אם לא הוציא לא מעל הגזבר וכו' עכ"ל והן הן הדברים כמ"ש מהר"ץ ותמהני שהעלי' עין מדברי מרדכי הנ"ל. ואמת כי לכאורה חשבתי שדבר זה בחלוקת שנוי' דלפ"ז הא דפריך הגמרא לר"ה מהך אם הוציאם מעל הגזבר ולא משני דר"ה מודה בזה לר"נ דמצי למיהדר בי' קודם שימוש וחייב להחזירו בעין כמו קורדום ולכך לא מעל רק הנאה דמותר לשמש בי' כ"כ גדול עד דנעשה עליו שואל להתחייב באונסין ועכצ"ל דס"ל לגמרי אם אינו ברשותו כ"כ לענין גוף המעות אף שואל אינו נעשה לענין אונסין. ומלבד דזה דוחק לכאורה דהא בקורדום ס"ל לר"ה להדיא דיכול לחזור קודם שבקע בו ומ"מ לענין אונסין הוי תיכף שואל משעת שאלה כמבואר להדיא שם בגמרא דב"מ דף צ"ט ע"ש וא"כ אף במעות י"ל כן. אף גם א"כ ר"נ דס"ל נאנסו לא ש"מ דס"ל דלא אמרו דכ"כ אלי' שימושו עד דרשות להחליפן אפילו אם בא המפקיד וקשה א"כ בדמי אבידה דס"ל להרי"ף וסייעתו כר"י דישתמש בהן וחייב באונסין ונתנו הטעם לשיטתו משום דשם אלי' טובת הנאה של השומר דיש לו הנאת שימוש וגם הנאת פרוטה דר"י ולכך אף באונסין נתחייב וקשה מ"מ מי החזיקו דאם בא בעל אבידה ותבע המעות והם בעין דיהיה רשאי להחליפן ומ"ש מפקדון ובזה לא שייך הואיל וטובת הנא' של השומר מרובה דאדרבא וכי בשביל שיש לו טובת הנאה הרבה אתה מגרע כחו של המפקיד וביש לשומר טובת הנאה מעוטה אתה מייפה כחו של המפקיד נהפך הוא בסברא ודעת של תורה ואם אתה אומר דאמת אינו רשאי להחליפן ומ"מ נעשה שואל א"כ עדיין לא קשה לר"ה דס"ל דכל הנאת שימוש כ"כ אלים להחשיבו שואל ומ"מ אין רשות להחליפן כמו דמי אבידה ול"ק אפי' לא הוציאם נמי ואף דהתו' שם דף כ"ט ד"ה הנ"ל הקשו על תירוץ זה להרי"ף דמה בכך דשכרו מרובה לא בשביל כך נעשה שואל מ"מ מהך קו' שכתבתי לא הקשו לרי"ף ובפרט לפמ"ש הרא"ש בהמפקיד בשם הראב"ד בישוב דברי הרי"ף דהנאת שימוש באבידה אלים דאינו חרד פתאום יבא כמו המפקיד מ"מ קו' הנ"ל קשה בשביל זה שהנאתו מרובה לא יגרע כח הבעל המעות ומכ"ש לפמש"ל בסי' ע"ב ס"ד בדברי הרי"ף דחכמנו ז"ל התירו השימוש כדי שיתחייב באחריותו ולכך באבידה דבלא"ה הוי ש"ש לא היו מתירי' השימוש אם לא שיתחייב עי"כ אונסין דכבר כתבתי שם דמוכח כן בדברי רש"י ע"ש באריכות. גם יש להקשות מה כל החרדה של תוס' להרי"ף דפסק דלא כר"ה ובדמי אבידה ס"ל אפילו נאנסו דהא י"ל בשלמא במפקיד מעותיו יש קפידא לומר החזיר לי מעות זה דקיבל מידי אבל בדמי אבידה שאין זה המעות של בעל אבידה כלל רק המוציא מוכר האבידה ולוקח דמיו וחז"ל התירו לו בו השימוש א"כ מסתברא דיהיה יכול לומר אני זוכה במעות זו ואתן לך תמורתו כי מעות לא זכית בו מעולם ואין לך אלא דמי אבידה יהיה איזה מטבע שיהיה וא"כ דא"י לחזור פשיטא דחייב באונסין. וע"ק אם אמרינן דלר"נ אעפ"י דיכול לחזור מ"מ האי הנאה דיכול לשמש אם לא יחזור משוי לי' ש"ש. ש"מ דהאי הנאה הוא ש"פ וקשה א"כ למה בשואל קורדום דהקדש למ"ד דיכול לחזור בו לא מעל הגזבר דהא האי הנאה דיכול לשמש קודם חזרה ש"פ וא"כ נהנה ש"פ מהקדש וימעול ומה בכך דאין להשואל קנין בגוף החפץ מ"מ הא יש טובת הנאה בכדי ש"פ מהקדש וקימ"ל הנהנה ש"פ מהקדש מעל אבל לפי הש"ך ניחא דאם יכול לחזור באמת י"ל דלא שוה הנאת שימוש קודם חזרה ש"פ דכל רגע יכול לחזור והך דרב נחמן א"ש דבזה א"י לחזור כדעת הש"ך ודו"ק: ולכן היה נראה לכאורה לשיטת הרי"ף צ"ל דלאו תלי' זה בזה ולכולי עלמא כיון דאמרו ישתמש בהן אף זהו בכלל היתר השימוש דלא יכול המפקיד לעכב עליו להחליפן אם רוצה השומר להחליפן מכל מקום לרב נחמן דסבירא ליה דעם כל זה כל כמה דלא גילה דעתו דהוא מלוה עליה או ששימש בהו לא נעשה שואל אין מהדין שימעול דהא עדיין לא מקרי שואל להתחייב באונסין ואיך ימעול ולק"מ רק לר"ה דאית ליה תרתי דיכול להחליפן דזה סבירא ליה לכ"ע וגם ה"ל שואל לאונסין א"כ פשיטא דראוי למעול ושפיר פריך דוקא לר"ה. ומדברי מהר"ם הנ"ל אין ראי' דהא לא סבירא ליה כהרי"ף וסייעתו וסבירא ליה באמת לר"נ אף בדמי אבידה נאנסו לא ואם כן ל"ק מ"ש. וכן מדברי הרמב"ן לקמן בסי' ק"כ לוה שאמר למלוה טול מעותיך ומסרב דלוה פטור מאחריות והא ודאי אלו ביקש המלוה לקחתן והלוה רוצה להחליף המעות במעות אחר דרשאי דעדיין לא קנאם המלוה דנימא דדוק' אותן מעות הם של מלוה ואם כן נימא דה"ל מלוה ויתחייב באחריות א"ו זה לא תליה בזה. כן י"ל לכאורה להליץ בעד הרבנים בני לוי הש"ך וט"ז אך מכל מקום לא נח דעתי בסברא זו דאם אתה אומר שאם בא בעל המעות מכל מקום יכול להחליפן אם כן ע"כ אתה עושה אותו לוה גמור שהמעות בהלואה ולהוצאה ניתנה ולכך גוף המעות שלו וא"י המפקיד לעכב עליו ולענין אונסין אתה מחשיבו רק לש"ש בעלמא ופטור מאונסין זה רחוק אצלי קצת בסברא ולא נתיישב רוחי בקרבי. ולכן לבי אומר לי כך דודאי אי גילה השומר דעתו להדיא דרוצה להחזיק המעות ולהיות עליהם מלוה ולעשות בו צורכו פשיטא דלכ"ע הוי מלוה גמור שיהיה חייב באונסין דמ"ש משאר מלוה דתיכף דהגיע המעות לידו חייב באונסין אף דלא הוציאן כלל רק כל מחלוקת ר"נ ור"ה הוא אמותרין דמותר לשמש בו אבל הוא לא גילה דעתו שרוצה בתשמישו ושיהיה מלוה עליו ואם כן איך נחייבוהו באונסין ועיין מש"ל סי' ע"ב ס"ד בזה ע"ש אך מהכ"ת לא נימא דניחא לי' לשומר להיות מלוה עליו כדי שאם יבוא בעל הפקדון והוא יהיה לו צורך במעות אלו שיהיה רשות בידו להחליפן וא"כ אנן סהדי דגילה דעתו שהוא מלוה עליו וסתמא כפירושו רק ז"א דאולי לא ניחא לי' שיהיה חייב באונסין ויצא שכרו בהפסדו ולפ"ז א"ש דודאי חיוב אונסין לא תלי' בזה רק תלי' אם הנאתו מרובה או לא וקורד' יוכיח כמש"ל דיכול לחזור ומ"מ חייב באונסין רק להיפוך לר"ה דבלא"ה חייב באונסין אם כן אנן סהדי דגילה דעתו דהוא זוכה במעות בתורת הלואה גמורה כדי שיהיה רשות בידו להחליפן דמהכ"ת לא יזכה בו והא הוא טובתו ואי דעי"כ יתחייב באונסין הא בלא"ה חייב באונסין משא"כ לר"ן אין כאן גילוי דעת כלל דאולי אין רוצה להתחייב באונסין ואם כן הוא לא נעשה עדיין לוה גמור עליו ואף המפקיד יכול לתבוע מעותיו בעין. וא"ש דלהיפוך תלי' זה בזה ולכך בדמי אבידה דסבירא ליה להרי"ף דע"י שכרו מרובה הוי שואל אם כן כיון דאין מפסיד הוי כאומר להדיא דרוצה להחזיק בו ויהיה מלוה עליו דמהכ"ת לא וא"ש הכל. ולכך לדינא כ"כ דלא גילה דעתו דהרי הוא מלוה עליו המעות בחזקת המפקיד וא"י להחליפן וא"כ לא שייך ביה לשון מחילה כסתמא דמהר"ם הנ"ל ודוק: