אורים ותומים, תומים · סימן ע״ג, י״ט

מי שאומר וכו' הש"ך האריך דליכא מאן דפליג דהא היא גמרא ערוכה בפ' א"נ באמר לו בהלוהו על שדהו אם איני נותן לך מכאן ועד ג' שנים יהיה שלך מעכשיו דלא הוי אסמכתא ואם נימא דרש"י פליג צ"ל דס"ל דסוגיא דנדרים פליג אסוגיא דא"נ והלכה כסוגי' דנדרים א"כ קשה הא המחבר פסק לקמן בסי' ר"ז הך דינא דהלוהו על שדהו. ובאמת קשי' זו יש לדחות דלא ס"ל לרש"י דפליגי הסוגי' רק ס"ל הואיל ואין אונאה לקרקעות לא ה"ל גזים ולכך מהני מעכשיו אבל במשכון מטלטלין דיש אונאה למטלטלין א"כ גזים והוי אסמכתא גמור ולא מהני מעכשיו ועיין בריטב"א ואסיפת זקנים שכתבו סברא זו רק על המחבר דסתם לקמן ר"ז סי"ד בכל אסמכתא מהני מעכשיו אפילו באסמכתא גמור' ואין הלה מוחזק בו כלל ומכ"ש בזה ולכן יותר התימא במ"ש דאם אמר המותר יהיה שלך דהוי ודאי אסמכתא והטעם כמ"ש הש"ך וכתבתיו באורי' ס"ק נ"ו דמחזי כקנס ולא מועיל מעכשיו וכן משמע בתשובת הרא"ש כלל ק"ח סי' כ"ז להדיא וז"ל פשיטא דהוי אסמכתא כיון שהזכיר מותר כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטב. והדברים מבוארים כמ"ש הש"ך אך זהו הכל לשיטת הרא"ש דס"ל באסמכתא גמור לא מהני מעכשיו אבל המחבר דפסק דמעכשיו מועיל בכל אסמכתא אף בזו מועיל ול"ל בקנס מודה הרמב"ם דמעכשיו לחוד לא מועיל דהא הב"י הקשה לקמן בסי' ר"ז לשיטת הרמב"ם כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות באסמכתא וכו' דהיו עושים שטרות דל"ל כולי האי ולא היו כותבין מעכשיו ע"ש דתי' מטבע א"נ בחליפין ועיין מ"ש הסמ"ע שם בס"ק מ"ו ועיין מ"ש שם והא שם היה התחייבות בדרך קנס ש"מ דבכל אסמכתא מהני מעכשיו וכן משמע בדוכתי טובא וא"כ צ"ע: