הרי זה וכו' כתב הש"ך טענו חייב אתה לי מנה לפרוע תיכף והוא מודה בחמשים לפרוע תוך יו"ד ימים נשבע על הנו"ן שאמר שזמנו ביו"ד ימים תיכף היסת ובכלות היו"ד ימים ישבע ש"ד על החמשים שכופר ולא הבנתי דין זה אך עפ"י שכתב שכן מורין דהא הך הודאה שחייב חמשים בתוך יו"ד ימים הוי הודאה שיש בו ש"פ דהא הוא ש"פ ובנו"ן כופר לגמרי הרי כאן מודה מקצת גמור ולמה ימתין עד תשלום יו"ד ימים הלא הוא כופר לגמרי בהם והתובע אמר עכשיו זמנו וצ"ל דחושבים ההודאה לזמן לא קרוי הודאה ולדבריהם אף לאחר יו"ד ימים תו ליכא ש"ד וכמ"ש הט"ז באמת בשם קצת דיינים והא ליתא כמ"ש הט"ז והעיקר דצריך לישבע תיכף אמנם אם תובע ק' לפרוע תוך יו"ד ימים והוא מודה בנ' נראה דלא ישבע רק בכלות הזמן דהא אף לדברי המלוה עדיין לא מטי זימנ' כלל ואולי בין כך יודה:
אורים ותומים, תומים · סימן ע״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.