אורים ותומים, תומים · סימן ע״ג, ט״ז

ב"ד של שלשה הדיוטות זהו דעת הריב"ש והש"ך בס"ק מ' השיג על הריב"ש דדוקא באלמנה משום חינא הרשהו למכור בב"ד של שלשה הדיוטות אבל בעלמא בעינן דעכ"פ אית בהו חד דגמיר וסביר: והאריך בראיות וכל הראיות שהביא לא היו בהעלם עין מריב"ש ז"ל רק כל יסודתו של ריב"ש הן דברי תו' ב"מ דף ל"א ד"ה אלמנה כו' דהקשו איך מדמה הגמרא שותף שחולק לאלמנה מה דהקילו בה חכמים משום חינא ותי' דהואיל ושותף שלו נוטל דימה הגמרא אותו לאלמנה שהתירו משום חינא לגבות בשל יתומים ע"ש. וא"כ זהו שמשכונו בידו וקונה משכון לקדש בו אשה ואין שביעית משמטתו ועובר בחמץ ב"י וב"י ועיין סי' ע"ב סכ"ד דדעת רשב"א דקרוי מוחזק לגמרי ע"ש א"כ שלו נוטל ודמי לשותף ולאלמנה דהתירו ב"ד הדיוטות ובפרט דכל הספק בהא דאמרינן סוף המקבל מוכרן בב"ד אי פי' ב"ד הדיוטות או דגמיר וסביר ושם איירי במשכנו שלא בעת הלואתו דודאי קנה משכון לכ"ע ודמי לשותף דדמי לאלמנה משום חינא דסגי בג' הדיוטות וא"ש. וזה לשון הריב"ש ונראה שדעתו ז"ל דמה ששנינו בפרק המקבל מוכרו בב"ד היינו ב"ד של הדיוטות כיון שהוא מוחזק וקונה משכון כדאמרינן באלמנה אינה צריכה ב"ד של מומחין רק ב"ד של הדיוטות וכו' עכ"ל ע"ש הרי דדייק וכתב כיון שהוא מוחזק וקונה משכון וכן מצאתי בריטב"א לב"מ דף ל"ב דאלמנה הואיל ומוכרת לגבות בחוב שלה הוי כשלה ע"ש וא"כ ה"ה במוכר משכון ולכן אין מכל ראיות הש"ך שום צד סתירה לדברי הריב"ש ומ"ש בשם התוס' בפסחים פ"ק דכתבו להדי' דפקדון ומשכון צריכין ב"ד מומחין המעיין בתוס' יראה דמשכון מאן דכר שמי' אין זכר כלל למשכון ודכוותיה ומ"ש ראיה מתשובת הרשב"א דכתב בתשובה אלף ק"ו במשכן חנות ונתן לו רשות שאם לא יפדנו לזון מוגבל שמורשה למוכרו בב"ד דצריך עכ"פ חד בינייהו דגמיר וסביר מלבד לפמ"ש אין לדמות משכון מטלטלין למשכון קרקע דהא בקרקע לא שייך קונה משכון וקרקע בחזקת בעלים עומדת. אף גם הא שם בתשובה כל זכותו דנתן לו רשות למוכרו בב"ד ואי מפיו אנו חיים ודאי נתכוון לב"ד מומחים דבלשון בני אדם אין ג' הדיוטות דלא גמירי וסבירי שאינם ראוים לדון דיני ממונות קרוים ב"ד ובשטרות הולכין אחר לשון בני אדם אבל כאן שאנו דנין בלשון משנה מוכרן בב"ד של הדיוטות כמ"ש התו' בפ' אלמנה ניזונית דף צ"ח ד"ה דאמרי וכו' כל היכי דלא קתני גבי' ב"ד גמור י"ל סתם ב"ד אף הדיוטות במשמע. ולכן הואיל והכ"מ בלא"ה פקפק דא"צ ב"ד כלל וסגי בעדים די דנימא כדעת הריב"ש דסגי בב"ד של הדיוטות וכן מבואר בתשובת הרא"ש להדי' דבג' שמאים סגי וכמ"ש הד"מ ומ"ש הש"ך דמוסב על מ"ש הטור מקודם דבעינן ב"ד וא"כ תרתי בעינן ב"ד וג' שמאי' אם יאמר כן בטור מה יאמר בתשובת הרא"ש כלל צ' דין ז' דשם לא נזכר ב"ד וכי יאמר הש"ך דסמך עמ"ש שם בתשובה דין ד' הלא המה תשובות נפרדות מה שהשיב לשואלים ולשואל הזה בסי' זה לא זכר כלל מב"ד רק מג' שמאי' ש"מ דבהא סגי דהן הן ב"ד וזה ברור ונכון