אורים ותומים, תומים · סימן ע״ב, ח׳

שמקבל המשכון בכל החוב הרמ"א תפס לעיקר כפי' התוס' דפי' שמואל בדפירש דאמר שמקבלו בכל החוב ולא כפי' השני דאמר להדיא דאם יאבד דיפסיד כל החוב דס"ל כה"ג לכ"ע מהני דכל תנאי שבממון תנאו קיים. וא"צ למילתא דשמואל כלל וכ"כ הב"י להדיא דבכה"ג לכ"ע מהני דהוי תנאי שבממון מיהו מדברי רבינו הב"י אין ראיה דאיהו לשיטתו אזיל דס"ל לקמן בסימן ר"ז סעיף י"א דמחול לך לא הוי אסמכתא ובזו הוי כמחול לך כמ"ש התוס' בב"מ להדיא אבל לרמ"א דס"ל שם דאף במחול לך שייך אסמכתא צ"ל דשם הטעם כמ"ש הב"י דהואיל דהוי אסמכתא לגבי מוכר אף לגבי לוקח הוי אסמכתא משא"כ כאן דהוא רק לגבי מלוה והוי כמחול לך ומועיל. אך הב"ח וש"ך כתבו דהוי ספיקא דדינא דאולי אמת כמ"ש התוס' דנחלקו בשמואל בדפי' ואמר להדיא שיפסיד מעותיו ומ"מ פליג ר"א דהוי אסמכתא וא"כ ה"ה למה דלא קימ"ל כשמואל הוי אסמכתא. ויש להבין להך פירושא דס"ל לתו' כנגד דמי שויו של המשכון הוי כאילו פי' א"כ מ"ט דר"א דבממ"נ אי אתה אומר דבסתם אף כנגד דמי שוי של המשכון לא הוי כפי' דמקבל אחריות א"כ איך אמרי' הואיל וס"ל לשמואל בפי' מפסיד אף כנגד דמי משכון ה"ל להפסיד אע"פ דלא פי' מה ענין זה לזה כאן פי' דמקבל אחריות וכאן לא פי' דמקבל אחריות וע"כ צ"ל דה"ל כאילו פי' דמקבל אחריות בעד שוי המשכון א"כ קשה מ"ט דר"א הא פי' דמקבל אחריות ואסמכתא ליכא כיון דלא גזים וה"ל מתנה ש"ש או ש"ח להיות כשואל דמהני ליה ולית ביה משום אסמכתא וכמ"ש הרמב"ן בסוף מס' ב"ב ע"ש ובב"י סימן ר"ז והיה מתחלה עולה ברוחי דלקמן פריך ב"מ דף צ"ד על הא מתנה ש"ח להיות כשואל במאי בדברים וקאמר ר"י אפילו תימא בשלא קנו מידו בהאי הנאה דמהימן ליה גמר ומשעבד וזהו בסתם שומרי' דעלמא אבל במלוה על המשכון מה הימנותא אדרבא הוא המלוה האמין ללוה המעות ולקח המשכון ולי' כאן הימנותא מלוה למלוה כלל וא"כ אף בהא דפי' להתחייב יותר מכפי הראוי ה"ל גזים. דהא ש"ח הוא ואיך יתחייב כש"ש בדברים. ודוחק לומר הימנו דיכול לישבע שנגנב באונס דזהו לא שכיח ובמקום רבים צריך לברר וגם אי מתנה כשואל מה הימנו אלא דזה לא נראה דא"כ שמואל דס"ל דבעי לקמן במתנה ש"ח להיות כשואל בקנין איך יועיל במה דמתנה להיות מפסיד כל החוב יותר מדמי משכון בתנאי בעלמא בלי קנין דהא אמרי' סתם לשמואל בדפי' מבלי זכר קנין כלל. ועוד מה דוחקו דתוס' לפרש בהך ברייתא דקתני אבל הלוהו בשטר וכו' דאיירי שלא בשעת הלואה דלא ידעו טעם לחלק בין שטר לבלתי שטר ולא פי' דודאי נגד דמי שוי ה"ל כפי' רק דמ"מ לא קני' דה"ל דברים דלא שייך דהימנו ולכך ס"ל לר"א ישבע ויטול אבל בהלוהו בשטר על אלף זהוב' ולקח משכון ולא נזכר בשטר המשכון דנתן אם כן המלוה לא האמין ללוה דהא שטרו בידו וכמ"ש רש"י משא"כ הלוה האמין למלוה דהא יכול לתבוע חובו בשטר ולכפור במשכון. וא"כ שפיר אמרי' בהך הנאה דמהימן משעבד נפשיה בדמי משכון דלא גזים ולכך ס"ל אף לר"א דהוי ש"ש (ובחדושי הארכתי בזה דרך חדוד בכוונת דברי תוס' דאפשר לומר דזהו הפי' לרש"י רק מה דמפרש רש"י שטר לגוביינא הוא לשמואל דס"ל לקמן קנין ובלא"ה צריך לחלק בין הך לדלקמן ולכך פירש"י לשמואל פי' שלו ולשמואל ל"ק משמיטה כהנ"ל ולכך הקשו התוס' ממשנה ותי' הלוהו על משכון לא משמע בשטר והיינו לפי' רש"י דבשטר נקט משכון לזכרון ולא שייך הלוהו על משכון אבל לאידך פי' שייך שפיר אף בשטר וקשה שפיר) וע"כ צ"ל מה דמתנה בשעת הלוואה ומתן מעות דאם יפסיד המשכון דיהיה החוב מחול מעיקרו לכ"ע א"צ קנין ולא שייך ביה קו' הגמ' במה בדברים דהא יכול למחול מה שבידו לחבירו. (ובזה אמרתי בחדושי ליישב דברי בה"ג כמ"ש התו' בשמו שמעתא הנ"ל ד"ה דברי הכל דס"ל במילתא דשמואל דוקא בדליכא שטרא אבל בדאיכא שטרא לא קני ולכאורה אין טעם לזה ודברי תו' דחוקים אבל לפי הנ"ל ניחא דהא בדברי' לא קנה רק מתורת מחילה דה"ל כמחול לך ולא בעי קנין ולא הוי אסמכתא אבל דעת בה"ג כרבינו ישעיה בטור סימן י"ב דבשטר לא מהני מחילה בלי קנין וא"כ לא הוי כמחול לך והוי אסמכתא ולכך מחלק בין שטר לאינו שטר וא"ש. ויש לבעל ה"ג קצת ראיה דהא דפרכינן בשבועות על שמואל מסיפא דמשנה סלע הלויתני ושלשה דינרים היה שוה ולא פריך מרישא סלע הלויתיך ושקל היה שוה וכו' ולשמואל מה קטען הלא יהיה שוה רק פרוטה אבד מעותיו ולכך לבה"ג לק"מ די"ל דילמא מיירי בשטר ולא שייך דינו דשמואל. ולכך פריך מהך בבא דקתני חייב שבועה כמו מודה מקצת ועיין לר"ע מברטנורה ויתר מפרשי משניות א"כ ל"ל דהוי לי' שטר דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות ולית כאן ש"ד וא"ש ודוק) . ולפ"ז הדרא קו' הנ"ל לדוכתא ולכן צ"ל דבשלמא אם אמרינן דלא הוי אסמכתא במפרש כי כך אמדו חז"ל כי בלב שלם גמר ומשעבוד נפשיה לבל יקרה ללוה תקלה המוסר לו משכונו א"כ אמרי' ה"ה בסתם ה"ל כמפרש שמקבל אחריות בדמי שוי של משכון לפחות אבל אם אמרי' דהוי אסמכתא ש"מ דאמרי' דאין לבבו שלם להבטיח ללוה א"כ איך נימא בסתם דמסתמא דעתו היה כנגד מעותיו קיבל אחריות הא אף במפרש אמרי' דאין דעתו שלם כ"כ בבטחון עם הלוה עד דהוי אסמכתא וא"כ איך נימא בסתם ה"ל כקיבל נגד שוי המשכון. ובזה יש להבין במ"ש התוס' שם בב"מ ד"ה נימא וכו' דהביאו התוס' הגי' אי בדשוי שיעור זוזי מ"ט דר"א וכו' והאריכו תוס' לפלפל מ"ש שוה ומ"ש לא שוה ולכך העלו דכך הפי' לימא בדלא שוי קמפליגי בדשמואל פי' אף בדלא שוי וה"ה בדשוה וכו' ועדיין לא מיישבים התו' מה דקאמר בגמ' אי בדשוה מ"ט דר"א ובאמת בשבועות מוחקים התוס' גיר' הנ"ל אבל בב"מ לא מוחקים התוס'. וכן הקשה המהרש"א מה נחלקו המקשן ואוקימתא בתרייתא דאמרינן אף בדשוה פליגי אבל לפי הנ"ל ניחא דכך המשך הגמ' והכל לגי' ר"ת דשמואל איירי בדפי' וקאמר הגמ' נימא בדשמואל קמפלגי דאי בדשוי ופי' ודלא כשמואל רק כיון דשוה ופי' פשיטא דמהני דהא מתנה ש"ח להיות כשואל ולא גזים מ"ט דר"א דודאי מהני אלא בדלא שוי וא"כ גזים והוי אסמכתא לר"א ובזו פליגי כמ"ש התו' רק קשה לתוס' הא י"ל אף בשוה פליגי ובסתם דתלי' כמש"ל אי במפרש הוי אסמכתא או לא ולזה קאמרי התו' דאף בדשוה נמי מחלוקת והיינו בסתם כיון דאמרי' בדשמואל פליגי וא"ש הגי' דמתחלה דמיירי במפרש להדיא ודלא כשמואל פליגי פשיטא דלא יחלוק ר"א ולכך באוקימתא אחריני דאמר' בדרי"צ או בדר"י פליגי דלא מיירי כלל מן מפרש פשיטא דאין הבדל בין שוה ללא שוה ופשוט ולק"מ ולכך נראה הא דבשבועות קאמר הגמ' אי בדשוי מ"ט דר"א ולא בב"מ משום דלכאורה אין טעם למש"ל דקאמר הגמ' אי לא ס"ל כשמואל רק דפירש דקיבל אחריות ובדשוה לא גזים דעדיין קשה אי סתם אמר דילמא מפשיעה קיבל דהא עדיין לא אסיקין ממילתא דשמואל או ר' יצחק או רב יוסף ואי במפרש דמקבל אחריות גניבה א"כ ה"ה במקבל אחריות אונסין ומה אריא ש"ש דנקט אבל שם בשבועות אין זכר מהך משנה דמלוה על משכון ש"ש רק מבריי' דקתני אבד וי"ל באמת באונס כמ"ש רמב"ן וש"ך בישוב דברי רש"י ולכך שפיר י"ל במפרש. ולהביא משנה דב"מ הוצרך להאריך פריך בקצרה מ"ט דר"א משא"כ בב"מ דעלה קאי דמוסב הכל במשנה דקתני ש"ש ל"ל כלל בלי מילתא דשמואל ובמפרש דלכך קאמר תיכף הגמ' לימא בדשמואל קמפלגי ודוק. ואפשר לומר הו"מ אי מפרש להדיא אבל לפיר"ח דאמר קבלתי ולא איירי מזה מפרש להדיא כלל א"כ ל"ל מ"ט דר"א דלא ס"ל באמירה קבלתי לגוביינא יתחייב באחריות ולכך התו' בשבועות דהעתיקו הך פי' באומר קבלתי מחקו הגי' אבל בב"מ דלא זכרו כלל מהך דר"ח רק מפרש להדיא לא מחקו הגי' ודוק: