אורים ותומים, תומים · סימן ע״ב, ז׳

וי"א דאם פי' וכו' פירש הסמ"ע בס"ק יו"ד דס"ל להנך וי"א כדעת הגאונים דהלכה כר' יוסף ולא כשמואל רק ס"ל כגי' רש"י דמילתא דשמואל בסתם וא"כ י"ל בהא אין הלכה כשמואל אבל באומר להדיא שמקבל המשכון בכל החוב לכ"ע אבד קתא אבד כל החוב (ובדרישה כתב דהש"ע מיירי באומר להדיא דמקבל אחריות אבל בסמ"ע כתב דאין הלשון מש"ע משמע כן והנכון אתו בכל אופן) והב"ח והש"ך השיגו דלא אשכחן מאן דס"ל הכי ואולי ס"ל לסמ"ע הא רש"י דס"ל לרבה ודאי תנאי ש"מ דס"ל דאין הלכה כרבה וכ"כ התוס' בב"מ להדיא דף כ"ט ד"ה והוי וכו' ע"ש ורש"י ס"ל להדיא דלכך לא הוי ש"ש לר"א משום דלא נקטו לגוביינא ולכך ביש בידו שטר דמוכח דמשכון דנקט לגוביינא הוא לכ"ע הוי ש"ש וא"כ במפרש ואומר אע"פ שאינו שוה מ"מ קבלתיו דאומר להדיא דנקטו לגוביינא לכ"ע הוי ש"ש והיינו אבד קתא דמגלא וכו' וכ"כ התוס' שם ד"ה נימא בגי' ופירש"י דאמרי' אי בדשוי מ"ט דר"א דטעמיה דהוי ש"ש לכ"ע מטעמא דשמואל דחשיב כאילו פי' אבד המשכון אבד מעותיך וכו' הרי אף דר"א לית ליה דשמואל דהא אמרי' בהך אוקימתא בדשמואל פליגי מ"מ בדפירש מודה ר"א וזהו אף לדידן דלא קימ"ל כשמואל מ"מ במפרש הרי הדין כר"א ואף דנאיד הגמ' מהך ואמרי' אף בדשוה פליגי היינו דלא אמרי' דהוי כמפרש אבל במפרש גופי' אפשר לכ"ע מועיל. אך כל זה דוחק דהדין אמת כמ"ש ברש"י אם פי' דלכ"ע הוי כש"ש דהא נקטו לגוביינא אבל רק נגד דמי שווי של המשכון אבל לא דיאבד כל אלפא זוזי באבידת הקתא אם לא דמפרש להדיא דיפסיד כל החוב וכמש"ל אבל לא באומר קבלתיו ולכך כתבו התוס' דה"ל כמפרש נגד שווי המשכון דיפסיד החוב אבל לא במפרש קבלתיו לגוביינא דמה בכך כיון דלא קימ"ל כשמואל אין מועיל במה דנקטו לגוביינא רק נגד דמי שיווי של המשכון: לכן היותר נכון כמ"ש הש"ך דהוא דעת ר"י דס"ל הלכה כשמואל רק הגי' כמ"ש ר"ח שמואל איירי בדפי' דאע"פ שאינו שוה כדי כל החוב מ"מ קבלתיו ובזו הלכה כוותי'. וזהו וי"א דכתב רמ"א. איברא דקשה דהרמ"א העמיד הגהתו בדברי מחבר דפוסק כר"י משום פרוטה דר"י הוי ש"ש וסתם אפילו במלוה צריך למשכון מדלא חילק וכמ"ש הש"ך להדיא ס"ק יו"ד וכמש"ל. וא"כ איך אפשר דהלכה כשמואל דהא ר' אליעזר אומר ישבע ויטול בממ"נ או דיהיה חייב באחריותו נגד המשכון מטעם דר"י או מטעם דקימ"ל כשמואל ואף דלא פירש ה"ל כדפירש מה שכנגד המשכון כמ"ש תוס' להדיא דכן מוכרחים אנו לומר אי קימ"ל הלכתא כשמואל דאל"כ ה"ל לימר כ"ע אית להו דשמואל וא"כ בממ"נ יתחייב לר"א ועכצ"ל דר"א לא ס"ל כשמואל ולא ס"ל פרוטה דר"י וא"כ ר"ע דפליג ומחייב או דפליג וס"ל כשמואל או דפליג וס"ל פרוטה דר"י אבל ודאי דלא נימא שני פלוגתות דס"ל כשמואל וכר"י דמהכ"ת נימא שני מחלוקת בתנאים בענין אחד והוא נגד סוגי' הש"ס בכל דוכתי ואפושי פלוגתא לא מפשינן וא"כ א"א לומר דהלכה כשמואל וכר' יוסף דודאי כחד מיניהו ס"ל לר"ע כר"א והתוס' דתמהו דלמה ר"ח לא פוסק הלכה כשמואל אף דספ"ב דב"מ הביא התוס' בשמו דקי"ל לר"ח הלכה כר' יוסף הוא משום דיש במלוה צריך למשכון לכ"ע הוי ש"ח וברייתא איירי בכה"ג ולכ"ע לא שייך ביה פרוטה דר"י רק פליגי בדשמואל והלכה כר"ע אבל לומר דגם בצריך למשכון הוי ש"ש והלכה כשמואל קשה כהנ"ל. ואולי י"ל כי אמרי' בסתם כנגד דמי שווי משכון ה"ל כמפרש היינו בדלא צריך למשכון אמרי' מסתמא קיבלו להיות לגוביינא ובטחון לקצת מעותיו דאל"כ למה קיבלו ואי לזכרון הלא יכול ליקח כת"י וכדומה אבל במלוה צריך למשכון א"כ ודאי י"ל דלקחו לזכרון רק הא דנקט משכון דטעם דצריך ליה אבל לא לגוביינא כלל ולא הוי אפי' כנגד שווי המשכון כמפרש עד דיפרש להדיא וא"כ א"ש די"ל כ"ע אית להו דשמואל הן ר"א והן ר"ע רק במלוה צריך למשכון ובסתם לא שייך מילתא דשמואל ופליגי אי הוה ש"ש משום פרוטה דר"י וא"ש והא דקאמר כ"ע לית להו לשמואל היינו בס"ד דאמרי' בדר' יצחק ב"ח קונה משכון פליגי ולא במלוה צריך למשכון וא"כ ל"ל דס"ל כשמואל כמ"ש התוס' דסתם ה"ל כמפרש בשווי המשכון וא"ש ודוק וצ"ע. והנה י"ל להנך פוסקים דס"ל כגי' רש"י דשמואל איירי בסתם וא"כ יפה כתבו התוס' דל"ל כ"ע ס"ל כשמואל ובדפירש דא"כ מ"ט דר"ע. וא"כ קשה למה לא פסקו הלכה כשמואל דהלכתא כוותי' בדינא ובפרט דר"נ ס"ל כוותי' והלכתא בדיני כר"נ. ואי דס"ל מכמה ראי' בגמרא דהלכה כר"י הא י"ל דתרוויהו אמת דודאי מחלוקת בשניהם לא אמרי' כמש"ל אבל הא י"ל כמש"ל דלכ"ע בצריך למשכון ליכא פרוטה דר"י והוי ש"ח ואיירי הבריי' בכה"ג ופליגי בדשמואל ור"ע כשמואל וי"ל שניהם נכונים להלכה שמואל ור' יוסף וצריך לימוד לכאורה. וצ"ל אחד מב' אופנים או דבלא"ה הקשה מהרש"א שם בתו' לגי' רש"י דגריס אי בדשוי שיעור זוזי מ"ט דר"א אלא בדלא שוי וכדשמואל וכו' ופי' התוס' דבשוי לכ"ע נקטו לגוביינא והקשה המהרש"א איך יחלקו המקשן ותרצן בסברא דמקשן ס"ל כ"כ לדבר פשוט עד דשאל מ"ט דר"א ותרצן אמר דכ"ע ל"ל דשמואל ובדשוי פליגי בדר"י ואיך יחלקו מהיפוך להיפוך ועוד הקשה נימא בהך סברא מחולקים ר"א ור"ע בסברת המקשן ותרצן והניח קו' זו בצ"ע. ולכן נראה כפמש"ל כי אמרי' סברא זו דלגוביינא נקטו בדשוי היינו בדלא צריך למשכון דאמרינן למה לקח משכון אלא לגוביינא ולכך לקח משכון בשויו אבל אם צריך למשכון לא אמרינן דלקחו לגוביינא וא"כ ליתא לדינו של שמואל דס"ל לרש"י דכל הטעם של שמואל דנקטו לגוביינא כמ"ש רש"י להדיא ולפ"ז בלא"ה י"ל בגמרא דפריך לימא ר"י תנאי היא ויש להבין מה זו שאלה חדשה נימא ר' יוסף תנאי משממ דמקדם ס"ל דכ"ע כר"י וקשה אדרבא לכל אוקומתא דמקדם הן דפליגי בדשמואל או דפליגי בדר' יצחק כ"ע דלא כר"י דהא לולי ב"ח קונה משכון היה אף ר"ע מודה דהוי ש"ח ודלא כר' יוסף ומזו נראה למדו הנך רבוותא דהביא המ"מ בפ"י מהל' שכירות דס"ל לשמואל אבד קתא אפילו באונס אבד כל החוב וקשה מנ"ל הא ועוד הקשה הלח"מ איך אמרי' בדשמואל קמפלגי א"כ מני מתני' דהא במשנה קתני ש"ש ולא דחייב באונסין אלא דדייקי מהא דקתני לימא ר' יוסף תנאי משמע דמקדם אתי' כ"ע כר"י וזהו א"א כמ"ש ולכך פי' בהך אוקימתא דאמרי' בדשמואל קמפלגי היינו כ"ע אית להו פרוטה דר"י והוי ש"ש רק אבד דקתני בברייתא היינו באונס כמ"ש הרמב"ן והש"ך לשיטת רש"י ור"א ל"ל דשמואל ור"ע אית ליה ומתני' ר"א היא וא"ש והא דאמרי' דמתני' כר"ע היינו למסקנא דקי"ל בצריך למשכון פליגי וליתא לדשמואל (וכן י"ל באוקימתא בדר' יצחק פליגי לשיטת רש"י דחייב באונסין) והא דפסקו הנך רבוותא כשמואל כיון דסוגי' דגמ' מחוורתא ר"ע היא דלא כשמואל די"ל בתר דחדית לן גמרא דשבועות דמשנה דשבועות בדפי' לגי' רש"י שלא יפסיד אף הך משנה דב"מ איירי כך ומ"מ דין שומרי' במקומו כמ"ש מהרש"א ולכך הוי ש"ש לכ"ע ומיושב הלשון במשנה דשבועות אבד דקתני ואצ"ל אבד בפשיעה ואתי' המשנה אף כר"א ודוק: וצ"ל בהך אוקימתא בדרי"צ קמפלגי שפיר ה"א כ"ע כר"י ואיירי בצריך למשכון ולכ"ע הוי ש"ח ולכך פליגי דרי"צ וכו' אבל כי קאמר פליגי בדרבה ור"י פריך שפיר לימא ר"י תנאי וכו' וא"ש. ולפ"ז מיושב קו' מהרש"א דודאי בהך אוקימתא בשמואל פליגי איירי אליבא דרבה כמ"ש התוס' דלרבה איירי הך אוקימתא בשמואל פליגי ומכ"ש לפמ"ש דלר' יוסף ע"כ איירי בצריך למשכון דתרי מחלוקת לא אמרי' כמ"ש וא"כ לא שייך דינו של שמואל כמ"ש דהא אין כאן ראיה דנקטו לגוביינא רק לקחו לצרכו ולפ"ז דקאי זו אליבא דרבה ולא איירי בצריך למשכון שפיר פריך הגמ' אי בדשויה מ"ט דר"א דודאי לקחו לגוביינא ולק"מ אבל כד נאיד הגמ' מהך אוקימתא דפליגי בדשמואל והיינו אליבא דר' יוסף דלרבה אמרי' בדשמואל פליגי וע"כ איירי כמ"ש בצריך למשכון וא"כ שפיר אמרי' אף בדשוי פליגי ולא קשה מ"ט דר"א הא ודאי נקטו לגוביינא דבצריך למשכון לא לקחו לגוביינא ואין כאן מופת ע"ז כמ"ש ול"ק מ"ט דר"א וא"ש. וא"כ גם דברי קו' שניה של מהרש"א מיושב דנימא כ"ע ל"ל דשמואל רק פליגי בדשוי ובסברת מקשן ותרצן פליגי דאליבא דמאן נימא הך אוקימתא לרבה הא ס"ל הלכתא כשמואל ואיך נימא ר"א ור"ע לא ס"ל כשמואל ויהיה שמואל דלא כמאן ואם הקו' לר"י דלא ס"ל כשמואל כמ"ש התוס' הא לר"י צ"ל דמיירי בצריך למשכון אי נימא דפליגי בסברא שכתב מהרש"א דאל"כ בלא"ה ש"ש מפרוטה דר"י הא תרי מחלוקת לא אמרי' כמש"ל וע"כ בצריך למשכון דהוי ש"ח א"כ איך נימא ר"ע ס"ל כסברת המקשן הא בצריך למשכון אף המקשן מודה דאין מוחלט דנקטו לגוביינא דלמשכון הוא צריך ולכך לקחו ומכ"ש אי ליתא דשמואל וא"ש. ובזה יש ליישב ג"כ קו' התוס' על רש"י בד"ה ד"ה דהקשו לרש"י דס"ל דלכך הוי לר"א ש"ח הואיל ונקטו לזכרון בעלמא א"כ למה אמרי' דאם שוה המשכון כנגד מעותיו לכ"ע אין משמט ע"ש דלפי הנ"ל לכאורה לק"מ דאליבא דמאן הקושיא אי לרבה הא רבה מוקי לפלוגתא כס"ד דבדשמואל פליגי ובהך אוקימתא אמרי לגי' רש"י אי בדשוי שעור זוזי מ"ט דר"א דודאי נקטו לגוביינא וא"כ לק"מ דבאמת בדשוי הוי ש"ש לר"א ובדין שלא ישמט ואי לר' יוסף הא אוקמה בצריך למשכון ולכך אפילו בדשוי הוי ש"ת כמ"ש אבל התם גבי שמיטה לא איירי בצריך וא"כ בדשוי נקטו לגוביינא ולכ"ע אין משמט ואולי קו' התוס' דה"ל לפלוגי שם בשמיטה בצריך למשכון או לא ואין זה קו' אלימתא לרש"י ואפשר קו' התוס' להא דאמרי' לימא בדר"י תנאי וקשה איך אפשר א"כ סיפא הלוהו בשטר מה מפרשית לי' ואי כפרש"י תקשי שמיטה די"ל דגם רש"י עלה ברוחו לפרש כפי' התוס' דקאי שלא בשעת הלואה רק להך אוקימתא במלוה צריך למשכון ס"ל לרש"י שלא בשעת הלואתו בלא"ה מותר לשמש בו כמ"ש הש"ך לפירש"י וא"כ מהכ"ת ינכה א"כ מה אריא שלא בשעת הלואתו אף בעת הלואתו בכה"ג דאין צריך למשכון הוי ש"ש וכן להך אוקימתא דשמואל ג"כ קשה לפרש שלא בעת הלואתו דלא יהיה אבדו דרישא וסיפא בשוי כמ"ש התוס' בשבועות ולכך פירש"י פי' שלו ולק"מ אבל בס"ד דבר"י פליגי באמת אמרי' בסיפא כפי' התוס' ובחדושי הארכתי בזה ביותר. וג"כ אמרתי דלזה נתכוונו התוספות שבועות דף מ"ד ד"ה לא בדשוי כו' דהקשו ג"כ דנימא בדשוי דמר סבר דתפיס ליה בשביל החוב ומר לא ס"ל וכו' וכתבו לפיר"ת דפי' מילתא דשמואל בדפי' ניחא וכו' וקשה א"כ לגי' רש"י איך מיושב ודוחק לומר דהתוס' הניחו בצ"ע לגי' רש"י וה"ל לתוס' להוכיח מזה דגי' ר"ת עיקר. ולמה טרחו התוס' מקדם לישב גי' רש"י אבל לפי הנ"ל ניחא דלגי' רש"י בלא"ה לק"מ דלרבה ניחא לן לאוקמי דשמואל כר"ע דהלכתא כוותיה ולר"י הא איירי בצריך למשכון ולא שייך לומר דתפס בשביל החוב. אבל לפיר"ת דמיירי בדפי' שפיר קשה אילו ידוע לגמ' דרבה ס"ל הלכתא כשמואל א"כ מנלן דילמא גם ר"י ס"ל כן ומוקי ליה בצריך למשכון ולכ"ע לא שייך פרוטה דר"י. ולא שייך לומר מש"ל דבצריך ליתא לסברת שמואל דזהו לרש"י דס"ל בסתם אבל לר"ת דמיירי דמפ' קבלתיו בכדי חובי א"כ אף בצריך יתכן דאין לנו אלא כפי מאמרו ופיו ענתה בו דנקטו לגוביינא ולא דנין כאן מאומד הדעת. ועכצ"ל דלא מסתבר כשמואל ורבה גופי' אילו ה"ל אוקימתא אחריני הוי חולק אדשמואל רק דחיק ומוקי אנפשי' הואיל ול"ל אוקימתא אחריני וא"כ שפיר פריך התוס' הא אית ליה כקו' דפליגי בסברא בדשוי' וע"ז תי' התוס' דאף לפר"ת לק"מ כמ"ש הטעם דאין סתם עדיף ממפרש וכו' וא"ש ולכך לא הקשו קו' זו לרש"י כלל. גם בהך סברא דהא דאמרי' בדרי"צ פליגי הוי אמרי' דכ"ע אי' להו דר"י רק בצריך למשכון וס"ד דלכ"ע לית ביה פרוטה דר"י יש לישב מה שטענו על רש"י דס"ל בדרי"צ חייב אפי' באונסין א"כ לס"ד דאף בשעת הלואתו איירי איך קתני ש"ש במשנה ועיין בא"ז והש"ך מה שדחקו ולפי הנ"ל י"ל כך דהא העלה הש"ר לדרי"צ דב"ח קונה משכון לאונסין ע"כ מותר הב"ח להשתמש בו דקני ליה ולכך חייב באונסי' דכל הנאה שלו ע"ש וזהו באין צריך למשכין בשעת הלואה ולא פסק עמו בנכייתא אבל בצריך למשכון ופסק עמו בנכייתא דלכך ס"ל לר"א דהוי ש"ח הואיל ופסק בנכייתא ולפ"ז דנותן לו שכר משימוש א"ה לא ה"ל שואל דהא אין כל הנאה שלו ופשיטא דלא הוי רק ש"ש ושפיר קתני מלוה על משכון ש"ש ולק"מ דבנותן שכר שימוש מודה רש"י דאין חייב באונסין. היוצא מזה הוא הדבר שכתבנו דהא אף דקימ"ל כר"י יכולים לומר כ"ע אי' להו דשמואל ובמלוה צריך למשכון פליגי וכו' כאוקימתא דגמ' ולא הוי קשה משמואל כלל דבצריך למשכון שמואל מודה דלא נקטו לגוביינא והוי מצי למימר כ"ע אי' להו דשמואל ומדלא אמר כן ש"מ דלית הלכתא כשמואל כסוגין בכל הש"ס. וא"כ שפיר פסקו הפוסקים דלא כשמואל ואין להקשות א"כ בדצריך למשכון לא שייך מילתא דשמואל א"כ הא דפרכינן שבועות מהך משנה סלע הלויתיך וכו' ומוקמי' ליה בדפי' למה לא מוקמי' בצריך למשכון כסתם בריי' ומשנה בהאומנין כמ"ש התוס' דמיירי בכה"ג דאל"כ לא יחלוק ר"י וליתא לדשמואל דר"ל דצריך למשכון היינו בנכייתא א"כ הלוה שטוען ברישא סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה הוא תובע מהמלוה מעות דהא חובו אין סלע דהיה עליו נכייתא וא"כ הא דקתני בסיפא סלע הלויתני ושתים היה שוה דהוא תובע למלוה והמלוה כופר דהוי המלוה פטור הא כבר הך בבא ברישא הוא דלוה תובע ממלוה ודוחק לומר דמיירי דנאבד תיכף בעת שלוה ולא עלה עליהם נכייתא כלל דזהו דוחק שיהיה ברגע תיכף אבידה ואינו מצוי. ולכך ניחא לי' לאוקמי בגווני אחריני בדפריש ולא איירי בנכייתא כלל וא"ש. וזהו מה שנר' ליישב אמנם הר"ן בחדושיו לשבועות וכן שארי מחברים תי' בשם הרמב"ן דהך מילתא דשמואל אין ענין להך פלוגתא דרבה ור"י כלל דשמואל לא אמר דכמו שהוא חייב באחריות מן דמי שויו של המשכון כן מתחייב באחריות כל החוב דאבד קתא אבד אלפי זוזי אבל למר כדאי' ליה לרבה דחייב כשפשע בקתא ה"ה דמתחייב באחריות כל החוב כשפשע בקתא ולר"י בגניבה ואבידה וא"כ שפיר המ"ל דכ"ע אי' להו דשמואל ובדר"י פליגי דר"א דס"ל דהוי ש"ח א"כ אבד המשכון בגניבה ואבידה ישבע שלא פשע ואם אין נשבע באמת מאבד כל החוב ולר"ע דס"ל כר"י הפסיד כל החוב ומדלא אמר כן ש"מ דלית הלכתא כשמואל. ודבריו בנויום על אדני השכל ובינה אבל צריך תלמוד דהא בס"ד בעינן לומר בדשמואל קמפלגי ולא בדרבה ור"י קמפלגי כלל דתרתי פלוגתות לא אמרי' א"כ בממ"נ אי אבידה דבריי' בפשיעה איך ישבע לר"א ואי אבידה דגניבה כדתנן במשנה ש"ש למה הא אף דס"ל לר"ע כשמואל מ"מ לא יחייב דהא ה"ל ש"ח ולמה משוי ליה ש"ש ודוחק לומר דס"ל לרמב"ן בפשט הגמ' כמו שחשבו קצת לפרש דברי מהרש"א בשבועות דהקשה לגי' רש"י נימא משנה אתי' אף כר"א בדלא פי' דהוי ש"ש ופליגי בדפי' שלא יפסיד וכו' ורוצים לפרש דבריו דנימא כ"ע אי' להו פרוטה דר"י רק מיירי באמרו שלא יפסיד ובדשמואל פליגי ר"ע אי' ליה דשמואל אמרי' תנאי היא למעט דינו של שמואל שלא יפסיד כל החוב אבל עכ"פ על שווי המשכון הוי ש"ש כר"י ור"א ל"ל דשמואל וא"כ תנאי דלא יפסיד מה טיבו וע"כ אף על דמי המשכון דלא יפסיד בגניבה ואבידה וכן י"ל בתוס' דכתבו ועוד דמשמע דבר"י יש חילוק בין שוי ללא שוי והדבר תמוה כמש"ל ס"ק וי"ו די"ל כך אלימא בדשוי מ"ט דר"א הא הוי פרוטה דר"י ול"ל בדפירש שלא יפסיד דא"כ מ"ט דר"ע אלא בדלא שוי ופי' שלא יפסיד ר"ע אי' ליה דשמואל א"ה הכוונה היה שלא יפסיד כל החוב הואיל ולא שוי וש"ש במקומו ור"א ל"ל דשמואל וע"כ שלא יפסיד למעט דין שומרים אתו ולכך כד נייד הגמ' מהך דפי' דשמואל א"כ אמרי' דברייתא לא איירי כלל דפי' שלא יפסיד ולכך אף בדשוי איירי וא"ש רק דא"כ הכל כר"י וע"ש בתוס'. ולפ"ז י"ל דס"ל לרמב"ן בס"ד ס"ל לגמרא דכ"ע כר"י ס"ל דאח"כ פריך גמרא לימא ר"י תנאי היא וכהנ"ל רק בס"ד ס"ל דמיירי דפי' שלא יפסיד ובהא קמפלגי ר"א ל"ל דשמואל א"כ התנאי למעט גניבה ואבידה ור"ע ס"ל כשמואל והתנאי היה למעט דלא יאבד אף יותר מדשוי כנ"ל. אך דברים הללו רחוקים מפשט הגמרא אם אפשר דנתכוון לו המהרש"א מ"מ בפשט הגמ' רחוק וגם א"כ לא טען הרמב"ן על רש"י דס"ל בדרי"צ אף לאונסין מהא דאמרי' בדר"י פליגי והא ש"ש קתני די"ל ג"כ דהא השתא כ"ע אית להו דר"י רק בדפירש שלא יפסיד ולכך ר"ע דאית ליה דרי"צ י"ל דתנאי היה על פסידא דאונסין דלא יהיה נדון כשואל וש"ש הוי ור"א ל"ל דרי"צ וא"כ התנאי ע"כ היה על פסידא דש"ש. ולכן היותר נראה דס"ל לרמב"ן הא דאמרי' בגמ' בצריך למשכון ס"ל לר"א דלאו מצוה קעביד דלהנאתו קמכוון ה"מ אם אין אומר בפי' שמקבל אחריותו בכל החוב ויאבד קתא דמגלא יאבד אלף זוז אבל בהתנה כן הא זו לא הוי צריך מחמת הנאתו ואין זה אלא טוב לב שכוונתו למצוה לישב דעת הלוה ומצוה היא זו ואף לר"א הוי פרוטה דר"י אך זהו אם מועיל אבל אי ליתא דשמואל א"כ דבריו כאינם ופטומי מילי בעלמא הן לגי' ר"ת דשמואל בדפי' א"כ חזר הדבר לר"א דלהנאתו נתכוון וזהו כוונת הגמרא לימא בדשמואל פליגי והיינו דכ"ע אית להו פרוטה דר"י רק בצריך למשכון איירי ולכ"ע אמרי' להנאתו מתכוון בסתם רק כאן בדפי' שיפסיד כל החוב ולר"ע דס"ל דשמואל א"כ דבריו קיימי' וא"כ הרי הוא ש"ש מחמת פרוטה דר"י ואף בכל החוב מפסיד בגניבה ואבידה אבל ר"א ל"ל דשמואל א"כ י"ל להנאתו מכוון ואינו ש"ש כלל ואף כנגד המשכון לא הוי רק ש"ח וישבע וכו'. וזהו די"ל ג"כ בכוונת התוס' דהקשו בב"מ ושבועות לגי' ר"ת דנימא כ"ע אית להו דשמואל בדפי' ואתי' המשנה ככ"ע והם פליגי בדלא פי' ותי' דס"ל לגמ' דמה דמשכון שוה הוי כפי' וכו' ע"ש. וקשה דקארי ליה מאי קארי ליה אם ס"ל בדלא פי' אף בדמי שוי לא הוי ש"ש כלל לר"א א"כ בדפי' שיאבד כל החוב עדיין מנלן דהוי ש"ש דילמא רק ש"ח וקיבל על עצמו דאם יפשע דיתחייב באחריות כל החוב ואי דאיירי דבאמת פי' שמתחייב בגניבה ואבידה א"כ מאי אריא דקתני מלוה על המשכון ש"ש שואל נמי הוי כפי תנאי דהא הכל הולך כפי מאמר פיו וע"כ דמיירי דאמר בסתם. וא"כ קשה מנ"ל דנתכוין לש"ש ול"ל דהואיל דפי' דנקטו לגוביינא ולא לזכרון לכך הוי ש"ש דהא התוס' לא ס"ל סברת רש"י דתלי' בזה אם נקטו לגוביינא כמ"ש משמיטה. ועכצ"ל דס"ל הנגד חובו הוי ממילא ש"ש וא"כ כשפי' הרי אחריות כל החוב עליו כמו אחריות דמשכון בשוי דהוי ממילא ש"ש וא"כ קשה דקארי ליה מאי קארי ליה. אבל לפי הנ"ל ניחא די"ל בצריך למשכון פליגי ור"א ס"ל להנאתו מתכוון אבל המשנה איירי בדפי' ובזה אף ר"א מודה דלא אמרי' להנאתו והוי ש"ש מפרוטה דר"י ולכך הוי ש"ש בכל החוב אף דקאמר התם מפרוטה דר"י וא"ש ולכך יפה הקשו והתוס' דחו בתי' דלא אמרי' כן וממילא כנגד דמי משכון ה"ל ש"ש וה"ל כפי' דמקבל אחריות ש"ש עליו: