אורים ותומים, תומים · סימן ע״ב, נ״ט

אם נגנב קודם וכו' בתשובת הרא"ש אשר ממנו מקור הדין הזה הי' כך ששכר לו חביות ונתן לו בעבור החביות לשכרו משכון ואחר כך החזיר לו החביות ושאל משכונו ואמר לו שיבח בזמן ויחזירנו לו ובין כך ניטל המשכון ע"י גנבים וכ' הרא"ש דאם נגנב קודם זמן שקבע עדיין הי' מיטל עליו לנערו וש"ש משום פרוטה דר"י משא"כ אחר כך דאין עליו חיוב לנערו כלל. ומזה מבואר דלא סבירא לי' להרא"ש מ"ש לעיל ס"ק י"ז וי"ח בשם ריטב"א דשטוח וניעור לא משוי לי' ש"ש רק היכי דתחילתו הי' ג"כ מצוה בהלואה דהא כאן לא הי' תחילתו מצוה כלל דהא השכיר לו חביות בשכרו ומה מצוה איכא והנה הב"י הרגיש וכ' ועיין נ"י מ"ש בשם ראב"ד ורשב"א והיינו דהעלו דודאי משום פרוטה א' נעשה ש"ש לכל זמן דמה קצבה יש בשכר ואם כן יש להבין בהרא"ש ל"ל הטעם דהי' מחייב לשטח ולנער באותו זמן שקבע לו שיבא ויטול משכונו הא בלא"ה כיון שקבע לו זמן עד מחר אם כן עד אותה זמן עדיין שמירה ראשונה עליו ולא כלה שמירה ראשונה ואם כן בתחילה קודם שהחזיר לו החביות והי' אצלו משכון גמור הרי הי' ש"ש מפרוטה דר"י והרי הוא ש"ש כל משך זמן שהוא שומר עליו וכי אתה מצריך פרוטה דר"י בכל יום ובכל רגע וצ"ע לכאורה אמנם נראה דבלא"ה יש להבין ברא"ש דזה השכיר לו חביות והוא נתן עבורו משכון ומשוי' לי' לש"ש אימת נעשה ש"ש כשקיבל השני החביות דזולת זה הרי מניחו לנער חפצו ואינו ש"ש כמ"ש הרא"ש גופי' ואם כן הא הוי שמירה בבעלים שמור לי ואשמור לך דזה ש"ש לחביתו וזה ש"ש למשכונו. ועכצ"ל דאחר שהחזיר לו החביות וביקש ממנו משכון שאל ממנו בעל החביות שיניח לו עוד המשכון על זמן מה ואם כן נעשה שומר חדש עליו ולא משמירה ראשונה שכלתה בהחזרת החביות לבקש' המשכון ואם כן דנעשה שומר חדש עליו אז הוי שמירה שלא בבעלים דכבר הוחזר החביות ואע"ג דבבירא לי' לרא"ש וטור שכרה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים מ"מ הוי שמירה בבעלים כמש"ל סי' שמ"ה צ"ל דסבירא לי' לרא"ש בתשובה כמ"ש באסיפת זקנים בשם בעל השיטה דמיירי דתוך זמן של שכירות ראשונה החליף להשכיר ולכך בהדדי שייכי אבל אם שכר אח"כ דכלה זמן שכירות ראשון כבר כלתה שמירה ראשונה ומה טיבו של זה לזה ע"ש ובריטב"א ולפ"ז דשמירה חדשה בא לכאן א"כ לא מהני דנעשה בזמן משך המשכון ש"ש מפרוטה דר"י דאז היה שמירה בבעלים ולכך טרח הרא"ש לומר דאף עכשיו מחויב לנערו והוי בכלל פרוטה דר"י והוי ש"ש וא"ש ודוק. אבל זולת זה ברור דמודה הרא"ש בשביל פ"א נעשה שומר לעולם כמ"ש הרשב"א: