אורים ותומים, תומים · סימן ע״ב, מ״ח

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

אפילו הוא גדול וכו' וכן פסק רמ"א בסי' ש"מ דהמחזיר חפץ המושאל לאשת המשאיל דלא נפטר השואל ואלו בסי' רצ"א סכ"א כתב רמ"א והוא מתשובת מהר"ם במרדכי ב"מ פ"ג דאם החזיר הפקדון ליד אשת המפקיד דפטור וטרח סמ"ע לחלק דבשאלה כל הנאה שלו צריך שמירה ביותר וכן המלוה על משכון דקונה משכון הוי כשואל והש"ך כתב דדוחק לחלק וגם תי' הב"ח לחלק בין אשה הנו"נ בתוך הבית או לאו לא משמע לי' בישוב דברי רמ"א ומ"מ לדינא הסכים עם הב"ח דאף בפקדון אם אין נו"נ בתוך הבית לא שמי' חזרה ובאמת המעיין בתשובת מהר"ם במרדכי משמע דליתר התאמת הדין כתב דנו"נ בתוך הבית ולרווחא דמילתא ולדינא אמר באמת אפילו אין נו"נ בתוך הבית אך באמת לק"מ דהמעיין במהר"ם יראה כי זה כתוב לעוד כל המפקיד על דעת אשתו ובניו וכו' אבל מתחילה לא בשביל זה פוטר למפקיד כי ודאי י"ל כמ"ש הרא"ש והרשב"א להדיא דאף דנאמר כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד מ"מ לא שמיה חזרה והוא חייב באחריותן כמ"ש בתשובה סי' תצ"ג רק מה בכך דעדיין הפקדון בחזקת השומר מ"מ הוא מסרם לבן דעת והוי שומר שמסר לשומר בשומר שרגיל להפקיד אצלו דלא שייך למימר אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר או לא מהימן לי בשבועה ולכ"ע לא שמי' פשיעה וא"כ כאן דמסרם לאשתו של המפקיד פשיטא דלא מצי למימר אין רצוני וכו' או לא מהימנא בשבועה וא"כ אין כאן פושע על השומר ואי דאשתו אין לה לשלם יתחייב הוא לשלם הא תינח לדעת התו' והרא"ש הא הר"ם במרדכי פסק להדיא שם פ' הנ"ל סימן רפ"ב בתשובה המתחלת ראובן שתבע לשמעון השאלתיך ספר קדשים וכו' כרמב"ם וא"כ מה בכך דלא שמי' חזרה מ"מ הוי שומר שמסר לשומר אך זהו בש"ח אבל בש"ש ומכ"ש בשואל דמסר החפץ ליד אשת בעל החפץ א"כ כיון דלא שמי' חזרה והרי היא ברשות השומר עדיין פשיטא דחייב ואי דה"ל שומר שמסר לשומר הלא גרע לשמירתה דהאישה אינו עליו רק שומר חנם והם ש"ש או שואל וא"כ ה"ל פשיעה כדלקמן סי' רצ"א בסופו וחייב וא"ש. ואין להקשות תינח להר"ם דס"ל כרמב"ם אבל הרמ"א דהביא שני דיעות בסי' רצ"א אם שומר ראשון חייב באחריותו של שני לא ה"ל להחליט הך דינא של מהר"ם דאם החזיר הפקדון לאשת המפקיד דנפטר דחדא י"ל הואיל דספיקא דדינא פשיטא דפטור די"ל קים לי' כהרמב"ם והר"ם אף גם י"ל דס"ל כמ"ש היש"ש וכמ"ש בס"ק הקודם דדוקא באשתו ובניו ס"ל דחייב דאל"כ כל אדם יערים אבל באחר ומכ"ש באשת המפקיד דלא שייך כל אדם יערים לכ"ע הראשון פטור ולק"מ ודוק כי זה ברור:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.