אורים ותומים, תומים · סימן ע״ב, מ״ז

ואין לו לשלם וכו' דעת הסמ"ע דאף הרמב"ם דס"ל אם פשעו אשתו ובניו הבעל פטור מ"מ אם מסרו לאיש אחר לכ"ע חייב ולכך לא הביא רמ"א דעת הרמב"ם החולק פה והש"ך כתב היפוך דביד אחד יותר מסתבר ממסרו לאיש אחר מכח קו' ר"ת דא"כ כל אחד ימסור המופקד אצלו ביד אשתו והם יפסידם והוא יושב וחדי. ואמת דסברא זו הובא בס' אסיפת זקנים וכ"כ היש"ש ולולי מסתפינא הייתי מכריע בסברא אחרת לחלק בין ש"ח שמסר לשומר או ש"ש. דבש"ש דחייב בגניבה ואבידה ואפי' בגניבת אונס ע"י חתירה ואפילו הקיפהו במחיצה של ברזל לדעת רוב מחברים וא"כ הגע עצמך ש"ש שהניח אדם שרגיל המפקיד להפקיד אצלו לכנוס לביתו בלי השגחה כלל עליו והוא גנב החפץ שנמסר לו לשומר לשמור והלך לו וכי אין ש"ש מחייב אע"פ שלא פשע כלום וה"ל כמו אונס מ"מ מתחייב דכללא הוא בגניבה ואבידה מתחייב וא"כ ה"ה שמסר הפקדון לשומר השני ואם הוא פשע הא פושע ה"ל לדע' הרמב"ם מזיק בידי' ואין לו לשלם למה לא יתחייב הראשון ומ"ש דגנבו השני ואין לו לשלם דראשון חייב ומ"ש בפשע בו ואין לו לשלם דפטור סוף כל סוף היינו אבידה וכי בשביל דמסרו מידו לידו יהיה פטור ואלו נכנס השני בלי רשות ואכלו ואבדו ודאי דראשון חייב דכללא הוא כל גניבה ואבידה ש"ש חייב ובשביל דמסר הפקדון של חבירו יהיה יפה כחו דיפטור זהו לא שמענו אבל בש"ח דפטור בגניבה ואבידה ואינו חייב אלא בפשיעה ובזה שמסרו לאחר לא פשע דרגיל המפקיד אצלו ואם השני פשע לו יהיה דשני גנבו יהיה פטור ומה לי פשע או גנבו סוף כל סוף אינו מחייב רק בפשיעה והא לא פשע ואין זה אצל השני רק כאלו גנבו ולכך פטור וזהו ברור ונכון וישר בסברא וא"כ אף כאן דהוא ש"ש פשיטא דראשון חייב אך לא מצאתי חבר לזו במחברים וצריך בחינה בספרים אולי יש ג"כ ראיה מדברי מחברים כי לא מלאני לבי לומר דבר חדש מה שאין זכר לו בדברי ראשונים ז"ל