אורים ותומים, תומים · סימן ע״ב, ד׳

ויש מחלקין וכו' הקשה הסמ"ע דבי"ד סי' קע"ב דמותר לכתחילה להלות על ספרים או מקומות בה"כ ולהשתמש בהן בלי נכייתא ותי' דשם התנה מתחילה אבל כאן מיירי דלא התנה בתחילה. ועוד הקשה הסמ"ע דנראה אף לדעת זו מתחילה אסור לשמש בו רק בדיעבד לא ה"ל שולח יד בפקדון דקסבר מצוה קעבי' ואילו לקמן בסי' רצ"ב פסק רמ"א דת"ח שהפקידו אצלו ספרים מותר לקרות בהן ולהעתיקן ותי' הסמ"ע דכאן במשכון גרע דיש חשש איסור ריבי' עכ"ל. ולפי דבריו בתי' הזה א"כ כל ענין איסור כאן משום חשש ריבי' א"כ יפה טען הש"ך על תי' ראשון דמחלק דלכך מתיר בי"ד להשתמש בו הואיל והוא מצוה דמיירי דהתנה לכתחילה דאם באנו לחשש ריבי' יותר חל איסור ריבי' במתנה בעת הלואה דדמי לר"ק מריבי' שאח"כ ומשתמש בלי תנאי דה"ל כריבי' מאוחרת ולכך כ' הש"ך דהך דיעה דמתיר שם לכתחילה לאו הוא דעת הראבי"ה כי אם דעת מהרי"ל ואגודה שהם מתירים אפילו לכתחילה הואיל והוא מצוה ע"ש. ובכל זה אין מעלה ארוכה דלמה העלים הרמ"א כאן דעת מהרי"ל מאחר שהביא בי"ד לעיקר דברי מהרי"ל דמותר לכתחילה וכאן לא הביא רק דעת ראבי"ה דבדעבד לא מקרי שולח יד בפקדון והעלים הך דיעה דאפילו לכתחי' מותר ומה ראה רמ"א על ככה. ולכן ברור דרמ"א לא מיירי כאן כלל מאיסור ריבי' ואין כאן מקומו ובי"ד מיירי דהתנה עמו וא"כ ליכא גזל דהתנה עמו וברשות משתמש ולכך דעת מהרי"ל הואיל ואבק ריבי' התירו לצורך מצוה דמותר לכתחילה אבל כאן לא מיירי דהתנה כלל ולא הרשהו כלל וא"כ ליכא ריבית אבל הרי זו גזל דמשתמש בשל חבירו שלא מדעת ופשיטא דלכתחילה אסור רק בדיעבד אי הוי שולח יד בפקדון בזו נחלקו וס"ל לראבי"ה הואיל וטעה דחשיב מצוה קעביד לא מקרי שולח יד ולק"מ. ואי קשה קו' שני' הא אי לא איירי מאיסור ריבית הא לקמן בסי' רצ"ב מתיר לכתחילה מלבד דיש לחלק בין ספרים שיש דוגמתן בבית או לא דספרים דדוגמתן בבית מקדם אף המרדכי לא התיר. כמבואר לקמן בסי' רצ"ב ועיין במרדכי וי"ל דכאן איירי בספרים שיש לו דוגמתן בבית מקדם. אף גם נראה הא מבואר שם במרדכי הטעם הואיל והפקידן אצל ת"ח ש"מ דסביר וקיבל שיקרא בהן כי לא יבוזו לגנב כי יגנוב וכו' וה"ל כמפקיד מעות אצל שולחני וזה שייך בפקדון דכל ארץ לפניו להפקידן בידן ומסרן לת"ח שחזקה שיקר' בהן ש"מ דסביר וקיבל ולאו גברא קפדנא הוא. משא"כ במשכון דקמא קמא דנמצא לו להלות מלוה ממנו ומי שכיח יותר למלוה על ספרים כ"א ת"ח ומילתא אלבשייהו יקירא ואין כאן חזקה דאין מקפיד והדרן לדינא של תורה מבלי שולח יד במלאכת רעהו ולק"מ: