אינו נאמן לומר לקוח כו' וכתב הש"ך בס"ק ק' בדליכא עדים דראהו אף בהו נאמן מידי דהוי דברים העשוי' להשאיל ולהשכיר ואמת כי בתו' בשבוע' דף מ"ו ד"ה בטוענו כו' משמע דגודרת ודבר העשוי' להשאיל חד דינא אי' להו. אמנם בכתובות דף פ"ה בבקר' דאמר בע"ח מחיים תפיסנא ואמר ר"נ אי אית לך סהדי דלאחר מיתה תפסהו וכו' והק' הר"ן די דיביא עדים דתפסהו וא"כ תו אין נאמן דחייב לו ומה צורך דתפסהו ל"מ ותי' אי אית ליה עדי ראה הכי נמי הב"ע דלית ליה עדי ראה ואם כן אי אין עדים דתפסהו לאחר מיתה ה"ל מגו דהחזרתי וקשה אם כן מה פריך בגמ' והאמר ר"ל הגודרת אין להם חזקה הא במקום דליכא עדי ראיה מודה ר"ל לשיטת הש"ך ועכצ"ל דלא כש"ך והטעם הואיל ואין להם חזקה הם עומדים בחזקת מרא קמא כמ"ש תו' ב"מ דף ק' ד"ה ולחזי ע"ש. וא"כ אין מועיל מגו דה"ל מגו להוציא וכן משמע בגמרא דפריך אהך עזי דאכלו חושלא דנאמן עד כדי דמיהן ופריך בגמ' והא הגודרת אין להם חזקה ודחיק הגמ' שאני עזי דמסירי לרועה ולא תי' בפשוט דשם לא היה עדי ראה והי' נאמן במגו דהחזרתי אלא דבזה לא מהני מגו כלל:
אורים ותומים, תומים · סימן ע״ב, ל״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.