אורים ותומים, תומים · סימן ע״ב, ל׳

בשבועה וכתב הש"ך בס"ק ס"ז דאפילו התובע טוען שמא וע"ש שהאריך ולדידי מספקא טובא דכל הראיה שהביא הוא מהך עובדא דהנך עזי דאכלו חושלא דנוטל הניזק כדי דמי' בשבועה בנק"ח אף דמזיק לא ידע כמה אכלו. ושם דין הוא שלא יטול רק בשבועה הואיל ולמזיק לא ה"ל לידע כמה אכלו וכללא הוא כל היכא דהאי ידע והאי ידע משתבע הך דידע. אבל כאן במלוה על המשכון דהא ה"ל ללוה לידע כמה היה לוה ולא ידע פשיטא דגרע טענתו ולא ישביעו למלוה על ספק. ובלא"ה הך דינא דגאונים דיהיה צריך לישבע בנק"ח כבר צוחו בי' קמאי והבו דלא לוסיף במקום דלוה טוען שמא וה"ל למידע כמה הלוה מחבירו והלא בעלמא ס"ל לר"ה ברי ושמא ברי עדיף אפילו להוציא רק ר"נ פליג וקיי"ל כוותי' משום דהממע"ה אבל כאן דהמלוה מוחזק במשכון אף ר"נ מודה לר"ה ונוטל בלי שבועה וע"כ אתה ס"ל דקרוי משכון מוחזק והילך דאל"כ ה"ל בלא"ה הלוה הטוען שמא משאיל"מ דהא מודה בהלואה פרוטה ואין שכנגדו צריך לישבע כלל ועכצ"ל משום דה"ל הילך וש"מ דהוי כמוחזק