אורים ותומים, תומים · סימן ע״ב, י״ז

נעשה עליו שומר בתשובת מהר"ם פאדווא שממנו מקורו של הדין הזה מבואר כך דמחמת פרוטה דר"י אין שומר כלל כי ליכא מצוה ומ"ש דנתן משכונו לגוי או משכון של ראובן כי הוא פורע חלקו ברווח שיהיה לגוי אלא מחמת שמואל אבד קתא כו' ה"ל שמעון ש"ש על משכונו והיינו בכדי חובו. והקשה הש"ך מה ארי' דנותן ריבית לגוי אפילו אינו נותן כלום לגוי מ"מ קשה מה ש"ש בפר"י יש כאן דמה נ"מ לראובן שנתן משכונו או משכון של ראובן ותי' הש"ך דאיירי דגוי אין רוצה לקבל משכון של ראובן ולכך הוצרך הוא ליתן משכונו. ודבריו בלתי מובני' א"כ פשיטא דשייך פר"י גבי שמעון דמ"ש דמלוה לראובן מעות על המשכון או דהיה משאיל לו חפצו על המשכון כדי שיגיע לו עליו מעות מן גוי כי הגוי לא חפץ להלוות אם לא שיתן לו משכונו א"כ ה"ז מצוה גמורה דהמציא לעני מעות בהלואה ומ"ש מהלוה מעות ולכן נראה דכתבו מהר"ם הואיל ונתן ריבית וכו' די"ל כיון דגוי אינו מכיר כלל לראובן ולא היה לו עסק כלל עם ראובן רק שמעון לוה מגוי ונתנם לראובן א"כ נימא שמעון הוא הלוה מגוי לעצמו והוא אח"כ הלוה לראובן והרי הוא מלוה של ראובן על משכון כי הא ראובן לא ראה הגוי ואין לו עסק עמו והר"ז כשאר מלוה על משכון ומה נ"מ אם לקח מעות הלואה מכיסו או בהקפה מגוי. ולבטל טענה זו כתב מהר"ם כיון דנתן רווח לגוי וא"כ אלו שמעון יחשב מלוה לגבי ראובן איך אפשר ליקח רבי' מישראל אחיו וע"כ צ"ל דהוא שמעון שליחות דראובן קעביד והגוי הוא המלוה וראובן הלוה ושמעון שליח של ראובן וא"כ ליכא מצוה בחליפי משכנות דאף על משכון של ראובן היה הגוי מלוה. ועוד הקשה הש"ך אף דמתחילה בעת הלואה ליכא פרוטה דר"י מ"מ עכשיו שמשכון של ראובן בידו הא מחויב לשטחו ולנערו ואז פטור מריפתא לעני' ותי' הש"ך כיון דחשב ראובן שיתנה לגוי ולא יהיה בו שטוח וניעור ומ"מ אין מקפיד אף שמעון פטור משיטוח וניעור כמו דאם המפקיד עם הנפקד במדינה דאין הנפקד מחויב לשטח ולנער וכו' עכ"ל ודבריו בלתי מובנים דאין הנושאים שוים דהתם כיון דסיפוק בידו לשטח וללער ולהשגיח בשלו ואין עושה אבידה מדעת היא ואין תו חיוב על הנפקד אבל זה שהיה צריך למעות ובע"כ הוצרך להשכין חפצו ברבי' אצל גוי אם כי לא יהיה משוטח ומנוער מה ה"ל למעבד וא"כ אם יש סיפוק ביד ישראל לשטחו ולנערו לא יהיה זה בכלל מצות השבת אבידה נשתקע הדבר ולא נאמר ולכן נראה דהואיל דמשלם לגוי רבית אף על הגוי אפילו בדיניהם מוטל לשטח ולנער ולשומרו מכל פחת ונזק כיון דמקבל רבית עליו להשגיח בשמירתו. וא"כ תו לא הוי מצוה דאם נתן משכון של ראובן לגוי היה הגוי משטחו ומנערו וא"כ ג"כ א"ש מ"ש מהר"ם כיון דגוי לקח רבית דזולת זה לא היה ענין שטוח וניעור מוטל על הגוי והוי קשה קו' הש"ך: שוב ראיתי באסיפת זקנים שהביא קו' בשם ריטב"א כל מקבל פקדון יהיה ש"ש מפרוטה דר"י מחמת שיטוח וניעור (והיינו כשאין המפקיד במדינה) ותי' שומר שאינו תחילתו מצוה אף בשטות וניעור לא נעשה ש"ש דאנן סהדי דהוי כפי' איני ש"ש אבל שומר אבידה ומלוה על משכון דתחילתו משום מצוה אמרי' דמתחילה ועד סוף דעתו להיות ש"ש ואף בשטוח וניעור אמרינן פרוטה דר"י ע"ש ולפ"ז כאן דמתחלה לא נעשה מצוה כמ"ש מהר"ם א"כ אף שטוח וניעור אין משוי ליה ש"ש. וצ"ע כי מתשובת הרא"ש הביאו הטור ס"ס זה משמע קצת לא מן השם הזה רק בפקדון יכול ליתנו למפקיד וצ"ע ועיי' מש"ל סק"ו: