אורים ותומים, תומים · סימן ע״ב, י״ד

ומספיקא לא מפקינן ממון וכתב הש"ך לפי מה דהעלה בס' תוקפו כהן דמצי לומר קים לי כהך רבווהא בהא ולא קים ליה בהא א"כ אם תפס המלוה אפילו רק כנגד מעותי י"ל קים ליה הלכתא כרבה ולית הלכתא כשמואל דהיינו דהוי כאילו כו'. ודבריו תמוהים דאמת אתו דיכול לומר קים ליה בזה ולא בזה אטו מי שאומר נכון בזה יהיה מוכרח שכל שמעתי' יהיה מכוונים. אבל במה דתלי' זה בזה אי אפשר לומר בחד אסבור ובחד לא כיון שהוא כשלהבת בגחלת וע"ז נאמר כסיל בחושך הולך ואם כן אי נאמר הלכה כרבה וצ"ל הא דקתני במשנה ור"ע דס"ל דהוי ש"ש משום דס"ל כשמואל וקשה א"כ למה אמר כ"ע נ"ל דשמואל ולמה לא אמר כ"ע אית להו דשמואל וכמ"ש תוס' וצ"ל דסתם הוי כמפרש כמ"ש התו' (ואף דכתבנו כמה סברות בחדושינו וכן לעיל מ"מ אין לנו לחדש דין ולומר קים ליה רק מה שבא בתו' ובמחברים) וכל מפורשים וכן מסתבר דהוי כמפרש ועיין מש"ל דתמהני בתוס' דקארי ליה איך קארי ליה דהדבר מוכרח כמ"ש התו' בתי' שלהם וא"כ איך יאמר קי' ליה דלא הוי כמפרש א"כ מוכח דלית הלכתא כשמואל וא"כ הלכה כר"י ולא כרבה ולכן דברי הש"ך צל"ע בזה דודאי אי הלכה כשמואל צ"ל כנגד המשכון הוי כמפרש כדעת רוב מחברים ואי הלכה כרבה אף כשמואל הלכה: