אורים ותומים, תומים · סימן ע״א, ט׳

דווקא שאמר כן וכו' כך כתב הרמ"א לתרץ דברי הטור והש"ע בפסקו לעיל ריש סימן שלא בשעת הלואה בעי קנין ול"נ קנין ל"ד רק כשכותב בשטר מהני נמי וכ"כ גבי הא דמשני בש"ח כשקנו מידו ל"ד קנין ה"ה כותב ויש לזה ראיה מדברי תו' כתובות דפ"ו ד"ה אלא כו' במשנה נדר ושבועה אין לי עליך דמוקמינן על אפוטרופוס שנעשית בחיי בעלה ופריך הגמרא מי ידעו דנעשית אפטרופסים דהתנה וכו' והקשו בתו' דמה קו' דילמא התנה עמו אח"כ כשנעשית אפטרופס וק' מאי קושיא הא במשנה לא נזכר קנין רק כותב בשלמא בשעת נשואין ה"ל כשעת הלואה כי אז נשתעבד לה לחיבת נשואין בכתובה ומהני תנאי שתגבה כתובה בלי שבוע' ואדעתא דהכי נשאת לו משא"כ אח"כ כשכבר נשאת ונעשית אפטרופסים מה בכך דמתנ' על כתובה שתגבה בלי שבועה הא ה"ל לאחר הלואה ובעי קנין ואף דמקבלת רק עכשיו האפטרופסים מ"מ נאמנות על כתובה כבר קדמה הכתובה וה"ל נאמנות דלאחר מתן מעות וע"כ דהתני' בשעת נשואין ושפיר פריך הגמרא מנא ידע' וכו' ועכצ"ל דסבירא ליה לתו' כותב ה"ל כמו קנין דאלימא מילתא דשטרא ומתחייב עצמו להדיא ובמשנה נאמר כותב וכן דעת הטור וש"ע ולכך בסעיף זה ולעיל סס"ט כתבו דאם כתב בכ"י נאמנות מהני ולא חלקו אם הוא בשעת הלואה או אח"כ דבעי קנין משום גבי כתובה א"צ זה דהיינו כקנו וא"ש וזה נראה ברור וכן משמע בריב"ש סימן תצ"ד דכתובה הוי כקנין: