אורים ותומים, תומים · סימן ע״א, ח׳

שאין מועיל נאמנות וכ' הרא"ש בתשובה אם טוען הלוה למה יהיה שטרי מונח בחנם השבע לי דלא פרעתיך חייב לישבע אף דיש בו נאמנות וכמו כן אם יאמר המלוה ישבע הלוה דפרוע הוא ואם לאו אטול בלי שבועה ישבע ואם כל א' טוען שחבירו ישבע יתפשרו והק' הש"ך דזהו הכל למ"ד דבמונח ביד שליש לא חיישינן לקנוניא אבל לפי דיעה הנ"ל בסימן ס"ה דגם בזה חיישינן לקנוניא ואם שניהם רוצים מ"מ לא יחזיר א"כ אין נ"מ בדין זה ולק"מ חדא דהא נ"מ בשטר שאין בו אחריות נכסים דלכ"ע יחזיר דלא גרע משטר שנפל ועוד ע"כ אמרינן לא יחזיר אלא כשאין הלוה רוצה לפרוע למלוה תיכף רק אומר החזירו לו שטרו בזו אמרינן דקנוניא הוא לגרום היזק ללקוחות שקנו אח"כ כהנ"ל אבל כשלוה רוצה תיכף לפרוע במזומנים או כשמלוה מצוה להחזיר להשטר בחנם מחזירין ולא חיישינן דמלוה חב לאחרים דהא יוכל ליתן שובר ועיין לעיל סימן ס"ה ס"ח מ"ש הסמ"ע והש"ך ומ"ש שם וא"כ לק"מ דהלוה טוען מה לי להניח שטר ביד שליש ישבע המלוה ואם ישבע אפרענו לו במעות תיכף וא"כ תו לא חיישינן לקנוניא דהא רוצה לפורעו תיכף והשליש יקרע השטר ואם לא ישבע ג"כ יקרע השטר וא"כ תו ל"ל לקנוניא בשום אופן והמלוה טוען א"צ לישבע דהא יש לי נאמנות וע"ז קמ"ל דהואיל דאיתרע לא מהני נאמנות ולק"מ והרא"ש דתלה דבריו שם בתשובה במחלוקת אי חיישינן ביד שליש לקנוניא היינו כשאין רוצה לפרוע תיכף במעות רק להחזיר לו שטר כמבואר שם: