אורים ותומים, תומים · סימן ע״א, ז׳

אא"כ פירש בהדיא נראה דהרמ"א כתב זה לישב דברי תשובת הרשב"ץ דבתשובה חדא קאמר אם התנה אם לא יכתוב ע"ג השטר הפרעון לא תהי' נאמן דינו כאומר אל תפרעני אלא בפני פ' ופ' ופרעו בעדים אחרים אבל בתשובה אחרת קאמר כתוב בשטר כ"ז שלא נקרע שטר זה ודלא כתוב ע"ג תבריה תהיה נאמן בזו לכולי עלמא אפילו להרי"ף דסבירא להו באמר אל תפרעני ופרעו בעדים אחרים דאינו נאמן ועיין בש"ך שדחק לחלק בחילוק קלוש בין כשלוה מתנה או מלוה וחילוק זה קלוש למאוד כמ"ש בתשובת עבודת גרשוני ולכן ס"ל לרמ"א לחלק בדכתיב בדלא נקרע ודלא כתוב ע"ג תברא הוא נוסח שטרות ולשון ע"ג לאו דווקא כמ"ש תשובת הרמב"ן סי' ק' ומהרי"ק ע"ש משא"כ במתנה אם לא נכתב ע"ג השטר הפרעון לא יהיה נאמן לא שייך בזה נוסח שטר כך דהא התנה להדיא דיהיה צריך לכתוב ע"ג השטר הפרעון וכוי רנאי גמור דצריך לקיים התנאי ולשון אם לא תכתוב ע"ג שער הפרעון יודו הכל דאינו מנוסח השטר לכתוב כך וא"כ ודאי דהיה תנאי גמור וזה פרוט זהו שכתב רמ"א אא"כ פירש בהדי' וכיון באופן זה. ומ"ש הרמ"א ואם הביא עדים וכו' נראה מדברי הש"ך שהבין דקאי על הך דאם לא התנה בפי' וע"ז השיג דהא בזה אמרי' ע"ג ל"ד א"כ אפילו טוען סטראי. א"נ. ובאמת מוסב על מה שאמר דצריך לקיים תנאו וע"ז כתב דמ"מ אם הביא עדים אחרים נאמן כמ"ש הרשב"ץ להדיא ונ"מ דצריך לקיים תנאו בזה אם טוען סטראי נאמן וגם נ"מ אם אין השטר בידו אם לא התנה שיהיה דוקא ע"ג השובר א"כ כשאין השטר בידו א"צ לברר בעדים דהא הוי כמע"פ כיון דלא שייך שטרך בידי מה בעי משא"כ בזה שהתנה מ"מ צריך לברר בעדים דאפילו במע"פ הא ה"ל כאומר אל תפרעני אלא בפני פו"פ דצריך לברר דווקא בעדים וכמ"ש המהרי"ק בשורש פ"ט ע"ש מיהו כתב הסמ"ע דווקא בלא התנה שיהיה נאמן כב' אבל בהתנה כן אין מועיל מה שמביא עדים וכן משמע במהרי"ק דכתב שם דמהני פטורים אם נכתב דלא יהיה הלוה ולא שום אדם נאמן לומר דפרע זולת דקרע בקרע ב"ד או נכתב ע"ג תברא דעל גבי השטר דנקט ל"ד וק' לו יהיה דוקא הא יש שם עדים דפרעו אלא דשם מבואר דנכתב בשטר דלא הלוה ולא שום אדם א"נ לומר פרעתי ומדכתב לא שום אדם הוא נאמנות יותר מב' דהא כתב ולא שום אדם וא"כ אלו היה תנאי דו קא לא היה נאמן ולכך כ' המהרי"ק דע"ג לאו דווקא וא"ש: