אורים ותומים, תומים · סימן ע״א, ו׳

אין לו עליו אלא שבועת היסת הקשה הב"ח מהא דאמרינן בכתובות אי פקח הוא מייתי לידי שבועה דאורייתא דפרע והדר תבע לי' שנית בע"א ש"מ אע"ג דפרעי' מ"מ ניתן לתבוע ותי' דשאני הכא דפרעון ראשון הוי כמחל לי' והקשה הש"ך א"כ איך קאמר בסעיף זי"ן דמאן דמחרים לימא כל מאן דאיתא לגזילה בידיה דהא אין כאן גזילה כיון דהוי מחילה בידו. ולא ידעתי למה הרחיק להקשות ולא מיני' ובי' דאין לו עליו אלא היסת היסת זו מה טיבו הא מחל לו ואם אמרינן דבאופן זה היה מחילה אם יאמר דלא פרע ויהיה חייב שבועת היסת וישבע דיהיה מחילה למפרע אבל אם יודה ע"י שבועה לא מחל לו א"כ אף בקבלת חרם יש לומר כן דאם יודה ע"י חרם לא יהיה מחילה אבל באמת זה לא יתכן דסוף כל סוף אם יהיה נשבע מחול לו למפרע א"כ לעולם בקושטא קמשתבע דאף דאין אמת אתו מ"מ כיון דכבר נשבע דלא פרע לו הוי מעות מתנה ולא פרעון וא"כ לא נשבע לשוא וטורח שבועה זו למה ודאי דישבע כן אף דכבר פרע לו ולכן ל"ל כך כלל אך באמת לא ידעתי מה קושי' הא כל טעם הר"נ דא"י לתבוע דפסל לעדים וכיון דפסלם איך יוחזרו לכשרותן משא"כ שם מי פסל לע"א אדרבא זוקק לשבועה רק הואיל והוא נשבע ונוטל ושעבוד קרקעות אין כאן ש"ד אבל בתר פרעון איכא ש"ד ומעולם לא נפסל העד משא"כ כאן בנאמנות דפסלינהו ולק"מ ופשוט. והנה הב"ח כתב בעיקר קושי' הר"נ דהקשה לדעת האומרים דאח"כ יכול לתובעו שנית בעדים הללו א"כ אפוכי מטרתא נ"ל ותי' הב"ח דנ"מ לענין בינוני' וזיבורית ועדית דהוא גובה ממנו עדית כיון דלית ליה נכסים אחריני אבל כשחזר וגובה אין לו אלא בינונית והש"ך השיג דכיון דבא שנית בעדי פרעון ואגלאי מילתא דבטעות גבה אף הוא חוזר לגבות ממנו מה שגבה ממנו ודינו צ"ע אמנם בלא"ה ודאי יש נ"מ בכמה דברי' דלא שייך בי' אפוכי מטרת' כגון דלזה שני עדים ולזה שני עדים א"כ לולי הנאמנות כבי תרי הוי הממע"ה אבל השתא מוציאין מידו דהא הנך תרי דאומרים דפרעו כמאן דליתא דמי ואם כבר פרעו ואח"כ תבעו בעדים הללו הא יש שני' המכחישין ודין הממע"ה ומחזיק זה במעותיו ועוד ודאי דאף דיכול לתובעו בעדים הללו לאחר פרעון מ"מ צריכין הני עדים להעיד שני' לפני ב"ד כי מה שהעידו קודם פרעון אין מועיל דאז פסלינהו והמלוה נאמן וא"כ דצריכין להעיד אח"כ שנית פשיטא דיש נ"מ אם בין כך מתו או נפסלו מחמת קורבא א"כ הרי תו א"י להעיד ומפסיד הלה מעותיו וכן א"ל שהמלוה חייב לאחרים מוקדמים וא"כ לולי נאמנות לא הי' יכול להוציא מיד הלוה אבל עכשיו שפרעו רק חוזר ותבעו במלוה א"כ הרי כשארי ב"ח והמוקדמים טורפי' קודם והוא יוצא נקי וכן טובי נ"מ וברור דקושי' הר"נ רק דלא על זה נתכוון זה בנאמנות שהתנה שיהיה נאמן כבי תרי מה אהני לי' הא יצטרך אח"כ לפרוע שנית ומה נ"מ לי' וכי התנה על דבריו הנ"ל שאינם שכיחי' ויעברו ימי' ולא יזדמן כנ"ל וא"כ למה זה התנה ומה תועלת לו באפוכי מטרתי ואין מקום לקושי' הש"ך אך בתר עיון ראיתי כי לכאורה מ"ש דלא כב"ח דס"ל דמוחל המעות רק סגי במה דפוסל לעדים לא נראה רק צ"ל כמ"ש הב"ח דמוחל למפרע משום דק"ל איך מניחין אותו לישבע אם הוא הלוה פוסל לעדים אחרי' אנן איך פסלינן להו הלא עדים כשרים הם והם מעידים שפרעו ואם נשבע דלא פרעו הלא נשבע לשקר ואיך נמסור אותו מתחילה לשבועת שקר במזיד ואפילו נימא דטוען כמ"ש הש"ך דסטראי היה הפרעון מכל מקום הא העדים מעידים דעל אותו דבר פרעו ואיך ישבע לשקר. מלבד דא"כ פסול לעדות ולשבועה. ועוד קשה דא"כ הא דאמרינן בגמרא דשבועות דף ל"ד הזיד בשבוע' פקדון והתרו בו מהו. ודייק הגמרא מכלל דאי לא אתרו בי' מחייב הא כפירת דברי' בעלמא הוא ופי' רש"י דאע"ג דכופר לא תועיל כפירתו כלום דהא ישנו עדים דמעידים על הלואה זאת אומרת הכופר במלוה שיש עליו עדים חייב ועיין שם ברש"י ד"ה הזיד ותוספו' ד"ה הזיד וכו' וקשה מה קושיא דילמא איירי בכהאי גוונא דתבעו דפרעו פעמיים ונשבע לו לשקר דהא אף על כפירת מלוה חייב ואפילו כופר בכל דליכא שבועת דייני' רק נשבע מפי עצמו ואפילו שלא בבית דין כמבואר בגמרא וברמב"ם הלכות שבועות ואם כן אף דעדים מעידים דלשקר נשבע אין נאמנים להוציא ממון דהא הלוה פסלינהו אבל לענין קרבן ומלקות ודאי נאמנים דנשבע לשקר דכי אנן ב"ד פסלו אותם הלא עדים כשרים ונאמנים הם ואפילו הלל ושמאי וא"כ הוי כפירת ממון ומ"מ מתחייב קרבן בעדותם ובהתראתם מלקות כמבואר בגמרא ואין מקום לכל קושי' הגמרא וקושי' זו עצומה לכאורה. אמנם ברור כמ"ש הב"ח דלא לבד דפסול לעדים אף גם דמחל לו א"כ תו ליכא שבועת כפירת ממון דכשנשבע חל מחילה למפרע וא"ש. אך הדרא קושי' הנ"ל לדוכתי' א"כ שבועה זו למה הא מחל לו וכדין נשבע ולכן צ"ל כמ"ש לעיל סי' ל"ד בקושי' דלמא העדים קרובים די"ל א"כ דליכא עדים ליכא מלקות דיכול לומר מלוה ישינה יש לי עליו וא"כ מלקות ליכא וא"ש ועיין מש"ל בסי' ל"ד ומש"ל בסי' צ"ב מזה באריכות וא"כ גם בהך קושי' דהא בשקרא קמשתבע דיש עדים כאן י"ל דבאמת אינו משתבע דלא פרענוהו דאיך ישבע להכחיש עדים רק משתבע דלית ליה זוזי גבי' א"כ י"ל מלוה ישינה יש לו עליו וכדמשתבע לקושטא קמשתבע דפרשי אינשי מספק שבועה וכיון דפסלינהו אמרינן כן אך מ"מ צ"ע דנעשה אח"כ חשוד על שבועה בעדים דלענין למחשדהו לשבועה לא אמרינן דמלוה ישינה יש לו עליו כמש"ל בסי' ל"ח בשם רמב"ן וצ"ל באמת הוא משתבע ונפטר ונעשה אח"כ חשוד וצ"ע. גם צ"ע להרי"ף ורמ"ה לעיל בטור סי' כ"ב דהא דאמר כי' מהימנת עלי הוי כקבל קרוב כתרי ולכך בעינן קנין א"כ צ"ע וכי אם מכשיר קרוב כבי תרי בקנין הרי עדותו מועיל כשני עדים וא"כ איך יוכל להטיל אחר פרעון שבועה וכי יוכל כשקרוב מעיד בתר דקבל עליה להטיל עליו שבועה בתר פרעון הלא יש כאן שני עדים ודוחק לחלק כקרוב ולא לגמרי דמנלן זה כיון דלא מצינו לו ראיה בגמרא וצ"ע: