כיון שהאמין וכו' פי' הש"ך ודאי אפילו בלי נאמנות גובה כולו ואם הם שותפים גובה החצי שהוא חלקו רק צריך שבועה אבל בנאמנות א"צ שבועה ויש להבין שבועה זו מה טיבו הא הלוה מודה דלא פרע לו רק להשני ובממ"נ אם הוה פרעון א"כ מה יועיל נאמנות הוא הלוה טוען אמת כדברך לך לא פרעתי ואיש אמונים אתה אבל לחבירך פרעתי ואי לא הוה פרעון א"כ אף בלי נאמנות מה ישבע הא הלוה גופי' מודה דלא פרעו רק נתן לחביר' וצריך לומר דטען לחבירו נתתי ואמר לי שמסרו לידך וא"כ יכול להשביעו על פיו דה"ל טענת ברי כמו חנוני ע"פ דה"ל טענת ברי ע"י אמירת פועלי' אף דהוי נוגעים ולכך כשהאמינו א"צ שבועה זו דלא מסר לו חבירו. ובזה כל דברי הרב ראנ"ח שהביא הש"ך ס"ק נ"ד נדחי' דהוא הוכיח מדאמר לאו כל כמיניה משמע הא אלו מבורר שפרע לחבירו היה נפטר בזה ועיין ש"ך שדחק ולפמ"ש בממ"נ אם מהני והוי פרעון מה יועיל נאמנות הא באמת לא פרע לו אלא כל הטענה שחבירו מסרו לידו ולכך בנאמנות לאו כל כמיניה להזקיקו לשבועה על כך אבל זולת זה היה צריך שבועה ומכ"ש ביש עדים דמסרו לידו וא"ש:
אורים ותומים, תומים · סימן ע״א, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.