אורים ותומים, תומים · סימן ע״א, י״ג

אין נאמנות מועיל לגבי לקוחות ודאי אם נתן הלוה למלוה נאמנות אחר שכבר לקחו לקוחות פשיטא דאין יועיל לכ"ע ולאו כל כמיני' להימנ' בדבר שאינו שלו (אך מדברי תוס' כתובות דף צ"ד ד"ה שנמצאת דהקשו הא הבא לפרוע מנכסי יתומים צריך שבועה ומ"ט דת"ק ותי' כגון דפטרהו וקשה לפ"ז הא דדחיק למצוא במה דפליגי ת"ק ובן ננס נימא בפלוגתא דר"ש ורבנן פליגי אי נאמנות מהני לגבי יתומים ובן ננס דסבירא ליה דלא מהני אמר אף היא תשבע ועכצ"ל דסבירא ליה אם הוא נתן נאמנות אף לגבי לקוחות מהני וה"ה לב"ח מאוחר וע"כ דאיירי דיתומים פטרהו ובזה לא יחלוק ר"ש ומזה מוכח דאף לאחר כן מהני נאמנות דאל"כ עדיין י"ל כתי' הנ"ל ולאח"כ) רק אי נתן נאמנות קודם שמכר בזו מחלוקת בין מחברים כמ"ש הש"ך ומונה במספר כמה רב גוברי' החולקים על זה ומי אדון להכריע. רק מה שהקשו וכן הש"ך דלשיט' זו במה דקתני במשנה אותה והבאים ברשותה פירוש של באים ברשותה היינו כדקתני בתוספתא שמכרה כתובתה ואלו במה דקתני לא הוא ולא באים ברשותה א"י להשביעה יהיה פירושו הבאים בהרשאה אבל לקוחות שלו יכולים להשביעה ואם כן נחלקו הפי' בחד משנה ולכאורה קושי' עצמה. ונראה ליישב דמילתא בא ברשותה פי' וכן משמע דעדין לא נתרוקן רשות הראשון לגמרי ועדיין רשות הראשון קיים רק הוא בא בהרשאתו וזה הבדל בין מילת בא ברשותו לבאי כחו דברשותו מורה דעדיין רשותו של ראשון קיים וא"כ בשלמא היא ובאי' ברשותה שפיר י"ל כמ"ש בתוספתא דמכרה כתובתה ומ"מ לא נתרוקן רשות של אשה לגמרי דהא קי"ל חזר ומחלו מחול והטעם דגוף השעבוד נשאר למלוה וזה לא נמכר והוי רק בבא בהרשאה ועיין לעיל סי' ס"ו דדעת הראב"ד דגרוע בבא בהרשאה ע"ש משא"כ בהא הוה והבאים ברשותו גבי לוה אם מפרשינן לקוחות א"כ נתרוקן רשות הבעל והלוה לגמרי לא שייך הבאים ברשותו ולכך מפרשינן בהרשאה דא"כ רשות הבעל עודנו קיים או כמ"ש הר"נ דנתנו במתנת ש"מ דגם רשות הנותן קיים דהרי הוא כיורש ויכול לחזור בו כנודע וא"ש ולק"מ. ולדינא נראה אם הימנו כבי תרי לכ"ע אין מועיל לגבי לקוחות דהא דהימנו משום דפסל לכל עדים ואם הוא פסל לעדים לגבי לקוחות מי פסלן בשלמא בנאמנות סתם דלא מהני רק לפטרו משבועה ושבועה בלא"ה רק תקנת חכמים והוא דהימנו והלקוחות ידעו מזה דקלא אי' לי' שפיר י"ל אפסיד אנפשי' ואוקמינן אד"ת דא"צ שבועה אבל ביש עדים דנפרע דשורת הדין דהוא חספא בעלמא א"כ מי פסל לעדים נגד לקוחות ולית בזה מחלוקת כלל. אבל בהימנו סתם וודאי דהוי מחלוקת ויכול המוחזק לומר קי' לי' כמ"ש הש"ך וכמ"ש הרא"ש בעצמו דהוא ספיקא דדינא ונראה דאם הימני' בניסן ומכר באייר ואין כאן ספק שמאייר ואילך לא פרעו ועדים מעידים שלא זז ידו מתוך ידו וכדומה רק הספק אלו בניסן קודם שמכרו השדה פרעו בזו נראה לכ"ע מהני נאמנות דהא טיב נאמנות אם אתה אומר שלא נפרע יהיה הפרעון שלך כאפס וכאין והי' על מלוה ישינה כהנ"ל ולכך לא מועיל לגבי לקוחות דמי הרשהו למחול פרעון זו ולהפסיד לאחרים אבל בזו שאומר מתחילה בשעת הלוואה בניסן אם תאמר שלא נפרע יהיה הפרעון למפרע כלא יחשב ואז היה בידו ליתן הפרעון במתנ' דהא קודמת למכירה וא"כ הפרעון שקדם למכירה ודאי נמחל מתחילה מכח נאמנות כי כך היה תנאי וע"ז בידו להתנות ולמחול הכל קודם מכירה ולמה לא יועיל וזהו מסתבר ובזו ג"כ מיושב מה שדקדקתי ס"ק י"ב דמה נ"מ במקבל מתנה שנכלל בכלל נאמנות הא אין מועיל לגבי משעבדי דלפמ"ש נ"מ בענין זה בחשש פרעון שקדם למתנה ומכירה וצ"ע כי לא מצאתי חילוק זה במחברים אבל ודאי מסתבר כי הרי בידו להתנות דאם יאמר שלא נפרע שיהיה למפרע בטל הפרעון ויהיה על מלוה ישינה שלו כנ"ל: