ממנו ומיורשים כתב הסמ"ע בסי' ל"ב דאם היורשים טוענים נחנו פרענו לך ולא אבינו נראה דאין מועיל נאמנות של האב לגבם ולא הבנתי דאמת שם בפ' הכותב במשנה היורשים משביעים אותה על העתיד ולא על העבר ופירש"י דקאי אם פטרה משבועה ממנו ומיורשים ומכל מקום אם נעשית אחר כך אפטרופס היורשים משביעין אותה דהשתא הנכסים דיורשים ולא מהני פיטור דהאב וכן פירש"י שם בגמרא חבל הא כתב הרא"ש שם להדיא בנתן לה נאמנות נגד יורשים אף דפוגמת כתובה מיורשים מכל מקום פטורה משבועה וכתב דלא דמי לשבועת אפטרופסי' דהתם לא נעשה אפטרופסי' על ממונו רק על ממון של יורשים אבל בפוגמת פטרה מכל פגם יהיה מה שיהיה לאותו כתובה שכתב לה ועוד דמסק' אדעתא דילמא לא יוכלו היורשים לפרוע כתוב' בפ"א ותצטרך לפוגמה ע"כ ביקשה שיפטרנה גם משבועות יתומים אבל לא מסק' אדעת' כלל שתהיה אפטרופ' ליתומים עכ"ל והרי בפוגמת ליתומים ע"כ איירי דיתומים טוענים אנו פרענו כי מה ענין שהם פוגמים הכתובה שאביהן פרע הא כל טעם פוגם דצריך שבועה הואיל וחזינן דפרע מקצתו אולי פרע כולו ואם כן אין ראי' מיתומים שפרעו מקצת לומר דאביהן פרע מה שהיה תוך זמנו ולא ניתן לגבות מחיי' כלל וברור דהם טוענים דפרעו כולו כדין הפוגם שטרו ומכל מקום פטורה משבועה וכן פסק הטור וש"ע א"ע סי' צ"ח וע"ש בב"ש ואם כן הדבר מבואר להדיא דלא כסמ"ע וצ"ע:
אורים ותומים, תומים · סימן ע״א, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
