אורים ותומים, תומים · סימן ע׳, ח׳

אלא פורעו בב"ד כ' הש"ך דהא דלא סגי בעדים דילמא ימותו ולא יהיה נאמן וליקח מהם שובר א"א דה"ל מפי כתבם וכ"כ הט"ז ולא הבנתי דבריהם המלוה דתובע מן הלוה פרעון לא יפרע לו עד דיצוה לעדים לכתוב לו שובר וכשר בלי ספק ולכן נראה דכיון דדעת הרי"ף וסייעתו דא"נ אפילו מביא עדים אחרים וא"כ אי תפס המלוה יוכל לומר קים לי וכן דיין שטעה ופסק כהרי"ף ודאי לא מהדרינן עובדא וא"כ מה ללוה להכניס עצמו בתגר הלזה ולהניח מעותיו בספק שיכול לבוא לחיוב פרעון שנית שלא כדת אך הא קשיא יקח כת"י שובר מהמלוה עצמו ותו ליכא למיחש ואפשר דחושש לדברי רב שרירא גאון דכת"י צריך קיום גמור וא"כ אולי יכחישו כתב ידו ואי' איפוא דימצא קיום גמור ואי דילך לב"ד תיכף לקיימו א"כ למה ליה כל הטרחה כיון שבא לב"ד פורע בב"ד וצ"ע: