והעידו שפרע בפניהם פטור וש"ך האריך כדעת הרי"ף והרבה פוסקים דס"ל דלא מיפטר ובאמת כל זה תלוי בדין הנ"ל דאם אמרינן דאינו נאמן לומר פרעתי בעדים והלכו להם א"כ הך עובדא בגמרא דאמר ליה אל תפרעני אלא בפני פ' ופ' ואזל ופרעו באפי אחריני דקיי"ל דא"נ ע"כ איירי דאיכא הנך אחריני דאל"כ בלא"ה א"נ וש"מ דאעפ"י דאיכא אחרינא מ"מ אינו נאמן דפסלינהו לכולי סהדי אבל ודאי לפי מה דקיי"ל בש"ע כגי' הרמב"ם דנאמן א"כ י"ל דהנך עדים דאמר דפרעו בפניהם הלכו להם וליתנייהו קמי' רק לולי דהתנה היה נאמן אבל הואיל ופרטם בשם תו לא מהימן להרחיק עדותו והדין בש"ע אמת וחד בחברתה מישך שייך אמנם לשיטת הרי"ף וודאי דמסתברי' דברי הראב"ד וכמ"ש הש"ך ופשוט:
אורים ותומים, תומים · סימן ע׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
