אורים ותומים, תומים · סימן ע׳, ה׳

הרי זה נאמן עיין ש"כ דהאריך לומר דנוטי' הדברים לגי' הרי"ף וסייעתו א"נ והדבר שקול ואפשר דמצי המוחזק לטעון קים ליה ואם לא הסכים הלוה לתנאי רק דנימא כדעת הר"י הלוי והר"נ דמ"מ חייב הלוה לפרוע בעדים דאנן סהדי דפרוע בעדים דמה לו להכניס עצמו בתגר בזו לכ"ע בטוען פרעתי בפני פ' ופ' והלכו דנאמן דהא הוא אומר דעשה כן וקו' הרמב"ם במ"ע מה יעשה זה וכי יאסרם וכדומה ותירץ הש"ך דמה בכך הא מחויב לקיים התנאי ל"ש בזה דהא הוא לא התנה כלל וזה פשוט. אך יש לדקדק במ"ש הסמ"ע סקי"א דכל הסעיף איירי בהתנה בפני עדים דאל"כ הא נאמן במגו דלא התנה וכ' ועיין בפרישה ובפרישה הביאו בשם המ"מ ולא הבנתי דבריו דלא נראה ולא נמצא כן בדברי המ"מ אדרבא מוכח להיפוך דהא המ"מ הק' קו' המפורשים דיהיה נאמן פרעתי בינו לבינו במגו דפרעתיך בפני פ' ופ' וכו' ותי' דכיון דהתנה לפורעו בעדים צריך לקיים התנאי ולא מהני בי' מגו כלל וא"כ אם התנה שלא בעדים והלוה מודה בתנאי איך יש לו מגו דלא התנה סוף כל סוף הא בעי לקיים תנאו מכ"ש אם נדחוק בכוונת המ"מ כמ"ש הש"ך ס"ק י"א כדברי הר"ן והב"י דאנן סהדי דל"פ שלא בעדים כיון דראה דמלוה מקפיד דוקא לפורעו בעדים א"כ אף בזו כן דאנן סהדי דפרעו דוקא בעדים וה"ל מגו במקום עדים. והמ"מ לא הק' אהראב"ד רק כך דראב"ד ביקש לומר הא דאמרינן דנאמן לומר פרעתיך בפני פ' ופ' והלכו היינו בלא התנה בעדים וא"כ יש ללוה מיגו דהוא לא התנה כלל ובזו קיים תנאו דאמר דפרע בעדים רק הלכו להם וע"ז הק' המ"מ דא"כ פשיטא דמגו כזו מהני כמו בכל הש"ס דהא כאן ל"ש תי' הנ"ל וא"כ מ"ט דמ"ד דגמרא דא"נ דהא יש לו מיגו וקיים תנאו לפי דבריו ויפה הק' אבל שניהם הראב"ד והמ"מ מודים דבטוען דפרע שלא בעדים דלא מהני מיגו מטעם שכתבתי ולכך לא הק' המ"מ לראב"ד אי אית לי' מגו דלא התנה מה איריא דטוען פרעתי בעדים והלכו אפילו טוען פרעתי שלא בעדים כלל ליהימן ואמת לפי תי' הרא"ש דלכך ל"ל מיגו דפרעתיך בפני עדים ומתו משום דה"ל מגו גרוע הרוצה לשקר ירחיק עדותו או לדעת רשב"ם ב"ב בשמעתי' דאומן דס"ל כרשב"א דוקא בהלכו למד"ה נאמן ולכך ל"ל מגו דמירתת מגו כזו דלא התנה כלל מגו מעליא הוא ונאמן אבל רהיטא דסוגי' הפוסקים הכל כראב"ד והה"מ והר"ן א"כ ליתא לדינו של סמ"ע לפי גרס' הש"ע נאמן כרמב"ם דלענין פרעתיך בפני עדים והלכו או מתו לעולם נאמן ופרעתיך שלא בעדים לעולם אינו נאמן: