ופרעתיך בפני פ' ופ' כו' כ' הב"ח דוקא בפורט' בשם פ' ופ' אבל סתם א"נ דבשלמא במייחד לא מבעיא בהלכו למ"ה דמירתת אולי ישובו ויענו בפניו כחשו אלא אפי' מתו מירתת דילמא יבואו עדים ויעידו שעמם היה ולא זז ידם וכו' אבל בלא מייחד לא מירתת עכ"ל והסכים הש"ך עמו בס"ק י"ג ע"ש ואני תמהני לדבריו דאם אמר סתם לא מהני הואיל ולא מירתת אם כן מה הק' הרא"ש והר"נ דבאומר שפרע שלא בעדים יהיה נאמן במגו דפרעו בפני פ' ופ' והלכו למד"ה או מתו. דאם לא מייחד עדים א"נ ואי דיפורטם בשמם באמת מירתת כמ"ש הב"ח והשתא אי אמר סתם פרעתי בפני עדים לא מהימן מכ"ש באומר שפרע שלא בעדים וע"כ דלא אמרו הב"ח אלא לשיטת רמ"ה ורשב"א אבל באמת הרא"ש והר"נ חולקי' ואם כן הש"ך שבס"ק י"א כתב דעת הרא"ש והר"נ והמ"מ איך החליט פה כרמ"ה ולכן דבריו צ"ע ולענין דינא פשיטא דמצי מוחזק לומר קים ליה כהרא"ש והר"נ והמ"מ ואפשר דהש"ך לס"ל כלל טעם הב"ח רק טעם שכ' הב"י דאם פרע בעדים איך לא ידע בפני מי וגרע טענתו רק לא הל"ל וכן כתב הרשב"א דכ' בפירוש משום דמירתת:
אורים ותומים, תומים · סימן ע׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.