אורים ותומים, תומים · סימן ע׳, י׳

וה"ה לכל שטר של"נ ליכתב והא דפסקינן במוכר שדה גזולה לקמן סימן שע"ג דהלוקח גובה ממשעבדי בשטרא הא ל"נ ליכתב כבר תי' בגמרא דניחא ליה דליקו בהימנותא ולכך טרח וזבין וא"כ ניתן ליכתב ובזה א"ש דברי תו' ב"מ דף י"ד ד"ה שעבוד כתבו דאם טרפה הנגזל דהוי זוזי דלוקח מלוה בשטר אף דתו' כ' בהאי עובדא בפרדסא דהוי מע"פ ולק"מ וכמעט שאין צורך לכותבו רק ראיתי בתשובת פני משה ח"ב סימן ל"ב ול"ג דנתחבטו בו בקו' זו בתו' הוא וחכם מהר"ש גאון בתי' שוני' ותמהני האיך העלימו עין חכמתם מדברי הגמרא הנ"ל. שוב ראיתי ונתתי ללבי כי תו' ובעה"ת אזלו לשיטתן כי ק' במה שאמרו בגמרא דלכך לא גבייה ממשעבדי הואיל ול"נ ליכתב מה בכך הא אמרינן המוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי ופריך הגמרא הלואה נמי ומשני מאן דזבין בפרהסיא זבין ומאן דיזיף בצנעה יזיף הרי לולי כן היה שורת הדין אף מלוה בעדים גובה ממשעבדי דאי' לי' קלא וא"כ זה שמכר שדהו ומקדם אקני' לבנו הק' עכ"פ העדים שכתבו מכירה ולא ידעו שכבר הקנהו לקטן הוציא קול במכירה דהא בפרהסיא זבין ואם כן אף דל"נ ליכתב כלל ודל שטרא מהכא וזוזי מלוה ע"פ עכ"פ אי' לי' קלא ולא שייך ביה מאן דיזיף בצנעה יזיף וא"כ מה זהו דשטר ל"נ ליכתב מה צורך לשטר אדרבא אי זוזי רק בהלואה ה"ל לגבות ולכך סבירא ליה לתו' דהוא כיון דלא חשבהו חכמים לשטר הרי זה מלוה ע"פ גמור ונאמן לומר פרעתי וא"כ טענין ללקוחתו דפרע ולכך לא גבינן ממשעבדי וזהו עיקר הספק שם בגמרא כמ"ש התו' אי טענין ללוקח פרוע הוא ומשני הגמרא לא ניתן ליכתוב כלל והרי זה מלוה ע"פ וטוען פרוע וכ"כ באסיפת זקנים ע"ש אבל הבעה"ת אזיל לשיטתו דסבירא ליה בשער מ"ז הא דמכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי היינו בדפירש אחריות אבל סתמא לא וצ"ל דסתמא לא משעבדי וא"כ לק"מ דכיון דל"נ ליכתב כלל ה"ל כלא פי' אחריות דאטו כתבה מידי מששא אי' בי' ועמש"ל סי' קי"ו בישוב דברי בעה"ת וא"כ לק"מ כיון דשטר בטל לא טריף ממשעבדי מכח המוכר שדהו בעדים ולכך פסק דא"נ לומר פרעתי וזהו לענ"ד אמת נכון וא"כ כיון דהך דינא במוכר שדהו בעדים לקיי"ל כבעה"ת וכמש"ל סימן קי"ו ובכל גווני גובה משעבדי א"כ דינו של תו' מוכרח דנאמן לומר פרעתי ולק"מ ויפה פסק המחבר ואמת וצדק: