אורים ותומים, תומים · סימן ע׳, א׳

ואפילו לת"ח וכו' הקשו בגמ' דב"מ דף ע"ה ע"ב אמרינן וכ"ש מר דטריד בגירסא ונראה דבלא"ה הק' הכה"ג בשם מהרש"ך דלמה מהני בעדים עדיין יטעון פרעתי וע"ש שדחק ואולי י"ל דכוונתו להלותו בעדים ולומר אל תפרעני אלא בפניהם רק דלא ה"ל לפוסקים לסתומי כולי האי והיה להם לפרש די"ל כן ולכן נראה דהא דיכפור בפועל ויאמר להד"ם לא חיישינן והא לכך אמרו דכופר בכל פטור משבוע' דאין אדם מעיז בפני ב"ח ואם כן איך יש לחוש דיעיז ויכפור ואטו ברשיעי עסקינן רק כל החשש דאולי ישכח ויאמר אינו יודע וכמ"ש התם כ"ש מר דטריד בגרס' דאשתלי ואם כן בשלמא הלוהו בלי עדים יטעון אינו יודע אם הלותני ופטור משא"כ במלוהו בעדים אם יטעון א"י אם פרעתי יהיה מחויב לשלם ולהכחישו בפועל לא חיישינן דאין אדם מעיז וא"ש. ובזה י"ל דהא שם שלח ליה נשדר לי מר עשרה זוזין ואם כן ע"י שליח תו ליכא למיחש דהא יוכל לומר אני פוטר השליח משבועה ונאמן לי כדלקמן בהל' שלוחי' ואם כן ה"ל שליח ע"א ואם טוען אינו יודע ה"ל מחויב שבועה ואיל"מ ולכך ליכא חשש משום עובר לפני עור וכו' דלא יפסיד מעות אמנם לענין גורם קללה לעצמו יש לחוש דמ"מ יאמרו דעושה עול ולזה כ"ש ת"ח דפשיטא דיחשוד העולם דתובע בשקר ולכך אמר וכ"ש וכו' אבל במלוהו בעצמו דיש חשש לפני עור אדרבא שארי אנשים גריעי טפי דת"ח אף דאמר אינו יודע אם הלותני מכל מקום הא לצאת ידי שמים ודאי דחייב ליפרע ות"ח ודאי יצא ידי שמים וליכא לפני עור אבל שארי אדם לא יחוש לפרוע כיון דמדינא פטור ולכך הרמב"ם ומחברים דאיירי במלוה בעצמו נקט אפי' ת"ח וא"ש דבזה לא שייך לפני עור כולי האי: