אורים ותומים, תומים · סימן ז׳, ה׳

אשה פסולה לדון תו' בנדה דף נ' ד"ה כל הכשר כו' פלפלו התו' אי כשרה לדון ולבסוף דבריהם הביאו לשון ירושלמי וז"ל ובירושלמי פוסל אשה לדון אית דילפי מן ועמדו שני אנשים שני שני מעפ"י שנים עדים ואית דילפי מן וישארו ב' אנשים במחנה עכ"ל והבין מהרש"א דהתו' נמשכו אחרי דברי ירושלמי יומא פרק שני שעירי' דשם ילפינן הא דכתיב ועמדו שני אנשים בג"ש מן עפ"י שנים עדים וחד מ"ד יליף הך עפ"י שנים עדים בג"ש מן וישארו שני אנשים במחנה מה להלן אנשים ולא נשים וקטנים אף כאן. ולכך הגיה בתו' ואית דילפי על פי שנים שני שני מוישארו במחנה והנה שם בירושלמי קאמר מעתה אין האשה מעידה ואין האשה דנה. והיינו דמהך ג"ש ילפינן אין האשה מעידה אבל דנה לא למדנו רק הואיל ופוסל בעדות פוסל בדין ולכך הקשה מהרש"א דמה להם להתו' להביא פסול עדות מירושלמי הלא בגמרא דידן ר"פ שבועות העדות פוסלין נשים לעדות מהך ג"ש דשני שני דשני עדים ע"ש דהניחו בצ"ע. אבל האמת דהתו' נמשכו אחר לשון ירושלמי בפ' שבועות העדות דשם נאמר להדיא בלשון תו' מבלי צורך להגהה דהקשה ג"כ שני אנשים שני ל"ל וקאמר א"כ למה נאמר שני מופנה להקיש כו' נאמר כאן שני ונאמר להלן וישארו שני אנשים במחנה מה להלן אנשים ולא נשים וקטנים אף כאן אנשים ולא נשים וקטנים הרי למדנו שאין האשה דנה מעתה אין האשה מעידה. ר' יוסי כו' אמר נאמר כאן שני ונאמר להלן עפ"י שני עדי' מה להלן עפ"י שני עדים אף כאן עפ"י שני עדים וכו' עכ"ל הרי דגירסת התו' נכונה דילפי הך שני אנשים בג"ש מן וישארו שני אנשים במחנה וקאמר להדיא למדנו שאין האשה דנה וכו' ופי' דיש להבין דל"ל ג"ש דאנשים ולא נשים וקטנים פשיטא זהו מובן בלתי ג"ש דהא כתיב שני אנשים וממילא ממועט ולא נשים וקטנים ובזה אין ספק כלל רק כל הספק אי הך קרא ועמדו שני אנשים איירי בעדים או בבע"ד משום דכל כבודה בת מלך וכו' כמבואר להדיא בגמ' ריש פרק שבועות העדות וא"כ מה יוסיף זה הג"ש מהך קרא וישארו שני אנשים למעט נשים זהו ידעינן בלאו ג"ש ועדיין לא יצאנו מידי ספק אי איירי בעדים או בבע"ד ולכך צ"ל דהג"ש כך דהך תי' ס"ל לודאי דאיירי בעדים כחד אוקומת' בגמ' דודאי איירי בעדים רק דג"ש הוא לפסול נשים וקטנים אף לדין ולכך ילפינן ג"ש מן וישארו שני אנשים במחנה דדרשינן בקלפי נשתיירו שהובררו לדון דיני נפשות ולסנהדרי גדולה ובזו ודאי' נשים וקטנים פסולים אף כאן דכתיב ועמדו שני אנשים קמ"ל ג"ש דצריך לעמוד לדין לא לפני נשים ולא לפני קטנים וזהו הג"ש מה התם היו דיינים אנשים אף כאן דיינים שיעמדו לפניהם אלו שני אנשים יהיו דווקא שני אנשים לא נשים וקטנים וזהו עיקר הג"ש ולכך קאמר הירושלמי למדנו שאין האשה דנה מעתה אין אשה מעידה הרצון דג"ש למדנו דאין אשה דנה ומגופו של קרא והוא נאמר בלשון ירושלמי מעתה כלומר מזו עצמו דאין אשה מעידה דכתי' ועמדו שני אנשים ולא נשים וא"ש ולזה כוונו התו' והביאו הך דמהך שני אנשים במחנה ילפינן דאשה פסולה לדון והוא הענין המבוקש מאתנו בפלפלו בו ולכך לא הביאו הגמ' דידן דפרק שבועות העדות דשם מיירי הכל מענין עדות דנשים פסולים ואין זה מענין הנרצה ומכוון מדברי התו' לענין פיסול אשה לדין וברור שזה כוונת התו' בפי' ירושלמי וכן הן הדברים הנאמרים ממש קרוב לזה בעיר שושן והסמ"ע כתב עליו שהוא פי' זר והע"ש נמשך לאין ספק אחרי דברי תו':