אורים ותומים, תומים · סימן ז׳, ד׳

ואפילו לא הביא ב' שערות הקשה הסמ"ע א"כ איך אמרינן כל הכשר לדון כשר להעיד הא איכא הך דלא הביא ב' שערות דכשר לדון ופסול להעיד כדלקמן בסי' ל"ד ותי' הסמ"ע דעל כל פנים יש בשניהם ענין פיסול קטנות לזה בפחות מי"ג שנים ולזה עד שיביא ב' שערות והדוחק מבואר. ולפי מ"ש התו' שם בנדה ד"ה כל כו' למ"ד אשה כשרה לדון א"כ איך קתני כל שכשר לדון כשר להעיד ותי' התו' ה"ק כל איש הכשר לדון כו' ר"ל דמיירי באותן שהם בגדר העדות והם כשרים לדון כשרים להעיד והיינו אנשים ולא נשים שאינם בגדר עדות וא"כ י"ל כן אף בקטנים דאמרינן כל הגדולים הכשרים לדון כשירים להעיד דהמה בגדר העדות משא"כ קטנים. אך לולא דמסתפינא כי הטור כתב דקטן שלא הביא ב"ש והוא יחיד מומחה דן יחידי ה"א דמעולם לא ס"ד בירושלמי דידון יחידי דאיך ידון יחידי קטן שאינו בגדר בר דעת כדאמרינן בפרק כל הגט גבי הכל כשירים לכתו' הגט אפילו חש"ו והא לאו בני דיעה נינהו ואם טעה קטן דשורת הדין דישלם מביתו וכי ישלם קטן הלא אפי' הזיק בידים פטור ופקח שבמלכים ביקש מה' ליתן לו לב נבון לשפוט ואיך ידון הקטן. ולכן נראה דירושלמי דאמר קטן כשר לדון היינו שישנו ב' גדולים עמו וא"כ ד"ת חד כשר כמ"ש הרמב"ם רק מדרבנן הצריכו ג' והן אמרו דאם הגיע לכלל שנים אף דלא היה לו ב"ש מ"מ יכול להצטרף כיון דיש שנים גדולים והוא חריף במדע וכהנה מצינו בירושלמי ברכות גבי זימון ג"כ דעתו דאם יש שנים גדולים דיכול קטן לצרף עמהם לזימון ויהיה שלשה לזימון ואף זה כיוצא בו. ויותר נראה דכוונת ירושלמי לא דידעינן ודאי דאין לו ב' שערות דזהו קטן לאין ספק רק מיירי בדלא בדקוהו אם הביא ב"ש. וקיי"ל במלתא דאוריי' לא סמכינן אחזקה אבל כיון דיש שנים גדולים וא' קטן א"כ הוא רק מילתא דרבנן וסמכינן אחזקה ויהיה זה הפי' או פשוט דידעינן ודאי דאין לו ב"ש היינו בהצטרף ב' גדולים עמו אבל שידין יחידי מה שהוא לפי שורת הדין ודאי קטן קשה לומר. ובזה היה ג"כ קושיא הנ"ל מיושב דאיך קתני כל הכשר לדון כשר להעיד הא איכא בן י"ג שנה שלא הביא ב"ש חדא דכיון דאיירי בישנו ב' גדולים עמו אף בעדות מצינו כה"ג דנאמן הקטן להעיד מה שראה בקוטנו כשיש גדול עמו כדלקמן סי' ל"ה ע"ש ועוד זהו הכל למ"ד חד כשר לדון והוי מילתא דרבנן אבל משנה דהתם הא מוקמינן ר"מ היא דס"ל מקיש ריבים לנגעים ולר"מ הא ד"ת שלשה דיינים כדאמר אי מה ריבים בג' וכו' כמש"ל בסי' ה' ע"ש וא"כ לא יוכל באמת הקטן לדון אף בצירוף שנים גדולים ולק"מ. אך בטלה דעתי באלף בטולים נגד דברי הטור אך מ"מ הא קשיא לטור דכיון דקטן א"א לדונו כמבואר לקמן סי' צ"ו ע"ש וא"כ נימא התקוששו וקשו כמבואר בגמ' דסנהדרין ריש פ"ב ועיין מש"ל בסי' ג' בסופו דכל מקום שאין מציאות לדונו אף הוא א"י לדון ובשלמא אי איירי לדון בצירוף שני דיינים גדולים כבר כתבתי לעיל ס"ס ג' בשם התו' דבכה"ג כשאין דן לבדו לא שייך התקוששו וכו' אבל לשיטת הטור דדן יחידי קשה כנ"ל וצ"ל דהטור מיירי במטלטלין דכיון דהגיע לעונת פעוטות יכולים לדונו כמש"ל סי' צ"ו סעיף ב' ע"ש ואף הוא יכול לדון. אבל בקרקעי שאינם יכולים לדונו דהא אין מקחו מקח כלל במקרקע כמש"ל בסי' רל"ה ודאי דא"י לדון יחידי דהא יש התקוששו וקשו כנ"ל ובזה אפשר ג"כ לישב קושית הסמ"ע הנ"ל מהא דכל הכשר לדון וכו' דמיירי לדון יחידי ביחיד מומחה הן בקרקע והן במטלטלין משא"כ קטן דאינו יכול לדון יחידי בקרקע כנ"ל ולק"מ. ועכ"פ דין זה נראה לעיקר דבקרקע ודאי דא"י לדון יחידי וברור: