אורים ותומים, תומים · סימן ז׳, י״ב

השונאים זא"ז דעת הנ"י דאם דנו דיניהם דין והב"ח תמה דמ"ש משונא לדון וכמ"ש באורים ובפרישה נר' דס"ל דהך קרא והוא לא אויב לו הוא רק אסמכתא בעלמא. ולא נראה כן מגמ' וכן תו' וספרי דהוא דריש לי' לדרש גמורה ולכן נראה כמ"ש כמה פעמים דס"ל לנ"י דמה בכך דשונאים זא"ז וכל אחד יעמוד בשמועתו לא יהיה אלא חד ג"כ כשר לד"מ וא"כ מה בכך שעומדים בשמועתו ה"ג מכריע הוא החותך הדין ולו יהיה דהוי חד ג"כ כשר ומשא"כ קרא דלא מבקש רעתו איירי בדיני גלות כמ"ש רש"י שם להדיא בגמרא דבעי כ"ג וא"כ כששונאים זא"ז אין אחד מודה לחבירו אף שהאמת אתו וא"כ בצרי לי' מהמנין ובאמת בד"נ אף בדיעבד אין דיניהם דין ולק"מ אלא דקשי' לי' כנ"ל ת"ח ששונאים זא"ז היכי משכחת לי' וכי יהיו רשעים ויעברו על לא תשנא אחיך בלבבך ואי איירי דכל אחד טוען שראה בחבירו דבר עבירה ומותר לו לשנאותו כהנ"ל א"כ איך ישב עמו בדין הא אסור לו לישב עם איש כזה בדין כמ"ש בסעיף י' וצ"ע כי יש ליישב בדוחק: