כתוב בו נאמנות וכו' כ' הש"ך בס"ק י"ז בשם עיר שושן דהמוציא על חבירו כת"י חתום על נייר חלק ואמר שחיי' לו עליו דאינו כלום דיכול לומר ממני נפל ואתה מצאתיו והסמ"ע חולק עליו דהא לנפילה לא חיישי' וש"ך הסכים לדע"ש מטעם דבמה יתבע הא אין בכתב כ' כלום ואי דיש לו מגו דיכול לכתוב ה"ל מגו להוציא ויפה כ' ועיין לקמן בסי' פ"ב בכללי מגו דאם טוען הנתבע שמא והתובע ברי אמרי' מגו להוציא ואם כן יכול לתבוע בכתב זה או דאם תפס המוציא בעדים ג"כ מהני מגו דה"ל מגו להחזיק ונר' דבלא"ה לא אמרי' דהוי כאלו נכתב נאמנות דהא בנאמנות בעינן קנין מפורש וצריך לכתוב בנאמנות מפורש ואם כן מה"ת נחזיק לכת"י לנאמנות כיון שאין כ' בו נאמנות כלל ואם כן הרי יש לו מגו דפרעתי וב"ח בספרו ובתשו' סי' ל"ב כ' דיכול לטעון ששכחתי וכתבתי כך וזהו דוחק דמיזהר זהיר בחתומו סתם שיכול כל אדם לכתוב ע"ג מה שירצה בזו וודאי מיזהר זהיר אך מ"ש אם שניהם חתומי' והם כשרים להעיד ה"ל שטר שיכול לזייף דיכול לכתוב ע"ג שטר והן עדי' יפה כתב והיינו דמצי לטעון פרעתי אבל להד"ם לא מצי לטעון דהא לעיל סי' מ"ה ס"ז מבואר בהרחיק ב' שיטין דה"ל שטר שיוכל לזייף דמ"מ אין יכול לטעון להד"ם ולכן העיקר כמ"ש הש"ך דה"ל מגו להוציא אך לכל הטעמים אם קודם שבא לב"ד כתבו ע"ג כתב חוב אעפ"י שידוע שכ' לאחר זמן חיתו' ידו מכל מקום כשר דהא מגו להוציא לא מקרי כיון שעכשיו כ' בו ולוה האמינו שיכתוב עליו כראוי וכן עשה כמ"ש הש"ע לעיל ס"ס ס"ח בחתום על שטר שאין יכול לקרות דהאמין הלוה למלוה ויליף ליה רשב"א מן בעל אומר לפקדון וכו' דהאמינו אם יאמר השליש אחר כך שיהיה לגירושין ואף זהו כמוהו דהאמין הלוה למלוה כל מה שיכתוב בו אחר כך שמשתעבד ומה"ת יפסול וכ"ש לפי מה שכ' הב"ח דלכך פסול משום דמקרי שטר שיכול לזייף דלעיל בסי' מ"ה סי"ד מבואר בהרחיק ב' שיטין ומלאו בקרובי' קודם שבא לב"ד כשר ואפי' מאן דמצריך התם דעת הלוה הכא הוי דעת הלוה דמסרו לו ע"כ דיכתוב ע"ג ואף ע"ג דכ' התוס' גיטין דף ד' ד"ה מודה ר"א דאם חתמו עדים תחילה ואחר כך נכתב ע"ג חתימתם דפסול התם בעדות שאני וכי יכולים העדים לומר אנו נעיד על כל מה שיכתוב אחר כך ע"ג חתימ' ידינו ומי יודע מה יכתוב והלא זה עדות שקר אבל הלוה יכול לחתום אני מתחייב לכל מה שיכתוב ע"ג חתימתי והגע עצמך עדים א"י לחתום אם לא קראוה והלוה יכול לחתום אף על פי שלא קראו והוא הדין דלא נכתב כלל דמ"ש וזה פשוט דחד טעמא אית להו כמ"ש והארכתי בזה כי ראיתי כי הרב בתשוב' שבות יעקב חלק ראשון סימן קמ"ט דעתו אם רשומה ניכר שכתב אחר כך קודם שבא לבית דין דפסול ודבריו אין בהם ממש כלל אף דמשמע קצת בתשוב' הב"ח ג"כ מכל מקום בספרו לא משמע כן והבו דלא לוסיף ובלא"ה דעת הסמ"ע ומגדל דוד דאפי' לא נכתב כלל דכשר לגבות בו ואם כן מה"ת לפסול אף כשנכתב בו דליכא שום טעם למפסל ודברים אין להם שרש כלל. עוד כתב הסמ"ע וש"ך בסי' מ"ח דאם נכתב בצד אחד חתימתו ומעבר לדף סכום החוב כמה עולה כדי שנודע על כמה התחיי' צריך שיהיה נכתב באופן שלא יכול לחתוך הנכתב מע"ל ויכתוב ע"ג חתימה ד"א ואם כן ה"ל דבר שיכול לזייף ע"ש ואולי איירי בחתומי' שניהם והם כשירי עדות זה על זה דיכול לזייף ולכתוב שט"ח על אחר והן הן עדים אבל זולת זה כיון דאין כאן דבר זיוף לעלמא רק לאותו חתום והוא בעצמו לא נזהר ועשוהו באופן שיכול לזייף ולכתוב עליו דברים הרבה אשר שלא כדת מה איכפת לן בזה אם הוא אינו מקפיד אנן היכי קפדינן ואנה מצינו דבר זה כי בגמרא הכל בעדים ושפיר יש חשש דיזייף ויגיע ריעותא ללוה והוא לא יודע כלל והם גורמים לרעה לאיש היושב לבטח ומכ"ש אם יש חשש דיבוא גריעות' לאיש אחר משא"כ כאן דאין כאן חשש דיזייף רק ללוה והוא ידע ועשה כן וסבר וקיבל כהנ"ל בעל אומר לפקדון וכו' מה"ת לפוסלו ולכן צ"ע דין זה:
אורים ותומים, תומים · סימן ס״ט, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
