אורים ותומים, תומים · סימן ס״ט, ו׳

וי"א דא"י לומר פרעתי הרשב"א הביא ראיה מהא דאמרינן המפקיד בשטר נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו משמע לולי מגו לא היה נאמן אף דאין בו אחריות נכסי' כלל וה"ה לכת"י והרב הש"ך דחהו ואמר דלולי דנאמן הוא דהחזיר במגו דנאנסו באמת היה גובה ממשעבדי בכח שטרו רק הא דאין גובה הוא מכח דטענינן ללקוח' החזיר או נאנס ויפה כתב והגאון מהר"ג בחדושי גרשוני פקפק עליו שיהיה שעבוד חל על לקוח' בפקדון במקום דלא יכול לומר נאנסו ולי נראה דדברי הש"ך מוכרחים דהא רב ושמואל ס"ל מלוה ע"פ אינו גובה מיורשים הרי לדעתם שוה דין יורשי' לדין לוקח ובמקום שגובה מלוקח גובה מיורש ואי לא גובה מלוקח אף מיורש אין לגבות. וא"כ איך אמרו בב"ב דף ע' שטר כיס היוצא על יתומים דייני גולה אמרו גובה כולו ודייני גולה הוא שמואל וקרנא וקשה לשמואל איך יגבו מיורשי' דע"כ איירי דעסקא אינו בעין דאל"כ איך אפשר לטעון החזיר ואם אינו בעין רק שיתחייב המקבל לתת תמורתו למה יתחייבו היורשים כמו דלקוחו' פטורים אף יורשים יפטרו לתת מחיר העסקא וע"כ צ"ל כש"ך דכיון דלא טענין החזירו לדייני גולה נתחייבו בו הנכסי' וה"ל כמלוה בשטר. ועיין לקמן סי' ק"ח דמבואר דהך שטר כיס איירי דאין העסק בעין רק נתחייבו נכסי' ע"ש. ודברי הש"ך ברורין. אך יש להבין ברשב"א בממ"נ למה לא דייק מהך דשטר שאין בו אחריות דמבואר בגמ' דב"מ דף י"ג דאין נאמן פרעתי ולכך כשאין חיי' מודה לא יחזיר דחיישינן לפרעון ואם יחזיר לא יהיה נאמן וצ"ל דס"ל כריב"ש דכיון דיש שטר תו א"י לומר פרעתי וא"כ אף מהך דשטר פקדון אין לו ראיה וכבר עמד כעין קושי' זו הרב בעל משנה למלך בפי"א מהל' מלוה ולא תי' כלום ונר' דס"ל לרשב"א כמ"ש באורים השטר שאני דרואה הואיל וטרח ליקח שטר ש"מ דלא מהימן לי' ואף הוא לא מהימן לי' וכעין סברא זו חלקו בין מלוה בעדים למודה בעדים התו' ב"ב בשמעתי' אין אדם פורע תוך זמנו ע"ש. ולכך א"א להקשות מהנ"ל אמנם מההיא דשטר פקדון קשי' ליה דשם אמרו כן אף על שטר כיס דהוא פלגא מלוה ופלגא פקדון וכאן אין ראיה דלא מהימן ליה דלקח שטר כדי שיהיה לו על הפלגא מלוה שעבוד נכסים לטרוף מלקוח' וא"כ שפיר הקשה למה צורך על פלגא פקדון מגו הא בלא"ה נאמן והוי כמו כת"י: