אורים ותומים, תומים · סימן ס״ט, ה׳

ואם כפר ואמר שאינו כ"י וכו' הקשה הש"ך דלקמן בסי' פ"ב הביא הרב דעת רשב"א דאם טען על שטר מזויף הוא ונתקיים אח"כ דלא הוחזק כפרן דר"ל שיקיימנו ואח"כ ידין עמו ורשב"א גופ' אמר למלתא על כת"י וא"כ איך סתם כאן דלא כרשב"א ולקמן בסי' פ"ב הביאו דעתו. ונר' ליישב דבשלמא בשטר דא"נ לומר פרעתי אם כן שפיר מצי למימר ידעתי דאם אטעון פרעתי לא אהיה נאמן ולכך טענתי מזויף ואם לא יכול לקיימו אהי' נאמן דפרעתי במגו דמזויף דקיי"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואפי' יש לו עדי פרעון יכול לומר מתחילה לא ידעתי מעדי' או לא היו בנמצא ולכך לא הוחזק כפרן משא"כ בכ"י דמעולם נאמן לומר פרעתי לדעת מחבר א"כ אלו פרע מה לו כל זה לטעון מזויף ולהטריחו להדר בתר קיום תיכף ה"ל לטעון פרעתי והשטר חספא והיה נאמן ואהדורי טענות ל"ל אלא וודאי שקרא הוא ולכך הוחזק כפרן ולכן הרשב"א דס"ל אף בכת"י א"נ לומר פרעתי כתבו גבי כת"י דלדעתו שוה דין כת"י לדין שטר בכל אופן אבל לפי דקיי"ל בכת"י דלא כרשב"א וודאי יש חילוק ולכך לא כתבו הש"ע רק גבי השטר בסי' פ"ב וא"ש כי חילוק זה פשוט וברור ועיין לקמן סי' פ"ב דהוכחתי חילוק זה דאל"כ הרשב"א סותר דבריו בחידושיו ע"ש סק"ג: