אורים ותומים, תומים · סימן ס״ט, ד׳

אם נתקיים וכו' או שעדים מעידים וכו' משמע דקיום דנקט לאו עפ"י עדים כי אם משני שטרות וכדומה דמדמי' כתב לכתב כדלעיל בסי' מ"ו ולאפוקי מר"ש גאון דסבירא ליה בכתב ידו אין מקיימי' רק מפי עדי' המעידים שזהו כת"י הואיל והקיום כת"י דאורייתא וכתב הש"ך הטעם דלא ס"ל כוותי' דאף דאמת אתו דכת"י מהתורה בעי קיום מ"מ אין לחלק בין קיום לקיום ואפי' בדאורייתא מהני קיום זה ונר' דיליף ליה ר"ש גאון מהך דאמרי' בשמעתי' מצא שט"ח דשמואל ס"ל אי נמצא שטר שיש בו אחריות לא יחזיר דהיינו שאין חייב מודה ולא דטען פרוע דאינו נאמן לשמואל רק דטען מזויף והקשה התו' בממ"נ נהדרי' אי ימצא לקיימו הא טען שקר ואי לא אף דשטרא בידו לא יגבנו ותי' התוס' דאף דימצא לקיי' מ"מ הואיל ונפל לא סמכינן אקיום דלמא זייפו כולי האי עד דדמי לגמרי ור"ש גאון ליישב קושי' זו ס"ל דוודאי כי מהני הך קיום דשני שטרות בקיום דרבנן אבל בשל תורה לא מהני דאי הוי משל תורה לסמוך על קיום הלזה אף בנפל היה מועיל כיון דדין גמור הוא רק לא אמרו רק בקיום דרבנן ובנפל וטוען מזויף אזדי חזקה דאורייתא דלא חציף אינש לזייף ובעי קיום של תורה ולכך לא מהני הך קיום דשני שטרות ולכך לא יחזיר דאי יהיה בידו יתקיים ע"י שני שטרות וזהו לא מהני בקיום סורה ולק"מ מכל קושי' התוס' איברא דהך גופי' אי בכת"י ד"ת בעי קיום במחלוקת שנוי' ורמ"א כ' לעיל גבי מה שנהגו לקיים הרב יחידי דקיום שטרות דרבנן והוא הקיום דנהוג בפולין בממרנ"י שהוא כת"י ולכן גם בזה תלי' הכל לפי מה שעיני הדיין רואות ולבו יהיה לש"ש להוציא הדין לאמיתו. ונר' דאף ר"ש גאון לא אמרו אלא במכחיש להדיא ואמר מזויף הוא דבזה בעי קיום ד"ת ועיין מ"ש לעיל בסי' מ"ו באריכות מזה אבל אם אינו מכחישו בבירור וטוען מזויף אף בכת"י יכולים לסמוך בקיום הנ"ל כיון דלא טען מזוייף ובזה אזלו ראי' הט"ז בי"ד סי' רכ"ה דפסק הרמב"ן דמהני נתינת רשות בנדרי' עפ"י כתבו אם מכירין כתבו ומזה רוצה הט"ז להוכיח דסמכינן אפי' בדבר של תורה על קיום הלזה ואין משם ראי' דשם ליכא דטוען מזויף ולא חיישי' כלל לזיופו ובקיום כל דהו סגי: