אורים ותומים, תומים · סימן ס״ט, ג׳

מן הלקוח' ואם כתב כת"י מסתם ללות בו ואחר כך נמלך ומסרו בעדי מסירה משמע מדברי הגמרא דב"ב דף קנ"א דמ"מ לא טריף ממשעבדי כלל דמשני על הוחזק כת"י בב"ד דגובה מב"ח מהא דתנן אם מסרו בעדים גובה ממשעבדי שאני התם דמשעת כתיבה הוא דשעביד נפשי' ופי' רשב"ם כשנכתב שטר נכתב כדי למוסרו בפני עדים שיהיה ע"מ וכו' אבל הך כת"י כשהלוהו כמלוה ע"פ דמי ותו לא מצי ב"ד בקיומן לעשותו שטר שיש בו אחריות נכסים שהרי לא לדעת כן נכתב מתחיל' עכ"ל וכן הדבר כהנ"ל איברא דהש"ך בס"ק ז' הקשה לפי טעמו של בעה"ת דלית קלא לקיום ב"ד דהדיינין מקיימין אעפ"י שלא קראוהו ואפי' קראוהו לאו אדעתם כלל ולכך נאמן לומר פרעתי אם כן מ"פ הגמ' מהא דמסרו בפני עדים גובה ממשעבדי התם צריכין העדים למקרי אבל כאן הדייני' חותמים אעפ"י שלא קראוהו ותי' הש"ך דכן באמת פי' הגמרא ש"ה דמשעת כתיבה שעבד נפשיה דנכתב שיקראו אותו העדים ולפי זה אין ראי' להנ"ל. אבל באמת פירושו דחוק ואין לשון הגמרא סובלו כלל ולא כן פי' שום מחבר ומפורש: ולכן נר' בגוף הקושי' דהא כתבו תו' כתובות דף ק"ט ד"ה לא שנו כו' דהקשו בהא דא"ר ראיה בקיום שטר הא הדיינים חותמים אעפ"י שלא קראוהו ותי' דהתם רמו אנפשי' לדייק ולמקרי וכו' הרי במקום דנ"מ בקריאתם רמו אנפשי' למקרי ולכך לס"ד דקיום משוי ליה מלוה בשטר א"כ רמו אנפשי' ומקרי אבל השתא דמשני דמ"מ לא הוי מלוה בשטר א"כ מה להם לקרות ואי דלא יהיה נאמן לומר פרעתי הא יכול לכתוב נאמנות וכדומה והבעה"ת כתב זה למסקנ' אבל הגמ' לא מצי לשנויי כך דה"א באמת חוב עליהם למקרי. מיהו לפי דיוקו של רשב"א מהך דהדיינים חותמי' אע"פ שלא קראוהו דאין צד קורב' פוסל בקיום דאל"כ הא צריכין למקרי וכמ"ש לעיל סי' מ"ו סי"ח וסי"ט ע"ש והטעם דהקילו בקיום שטרות דרבנן ולפי דעת ש"ך בס"ק י"ג והב"ח קיום כת"י דאורייתא וא"כ פסולים בו קרובי' וא"כ צריכין למקרי וליתא לדינא של בעה"ת וטעמו: