אורים ותומים, תומים · סימן ס״ט, ב׳

ולא מן הלקוחו' כתב הסמ"ע אפי' הודה הלוה דלא פרע מ"מ לית ליה קלא ועוד חיישינן לקנוני' והש"ך השיג מה קנוני' שייך ואי דהחזיר כבר ללוה כת"י ועכשיו חזרו למלוה בשטר נמי נימא הכי אלא כיון דלא נפל לא חיישינן לקנוני' ודבריו בלתי מובנים דהרי דברי סמ"ע כפשוטן דאנן טענינן ללקוח' פרוע דהא נאמן על כת"י פרוע ואי דהוא הלוה לא טען לאו כל כמיני' לחוב לאחרים בהודאתו ולזה נתכוון הסמ"ע בקנוני' דאנן טענינן פרוע והוא עושה קנוני' עם המלוה לומר דלא נפרע לחוב ללוקח והלא כה דברי הש"ך בדוכת' טובא דטענינן ללוקח פרעתי אף דהוא חייב מודה עיין לעיל סי' ל"ט גבי פס"ד דחולק בזה אסמ"ע. והנה הא דהוסיף הסמ"ע הטעם קנוני' אף דסגי לגבי לקוח' כטעם ראשון דל"ל קלא נר' דנ"מ לגבי מלוה בשטר מאוחר לגבות מב"ח דיש לפי הדין דלקמן בסי' ק"ד לכת"י המוקדם דין קדימה ולא מצי למימר כדלעיל סי' מ"ג השתא דכתב דהא הוחזק בב"ד וכמ"ש הש"ך מ"מ לפי דברי הסמ"ע יטעון מלוה בשטר דילמא פרע לכת"י והוא אינו נאמן לחוב לי בהודאתו משא"כ מלוה בשטר דאין נאמן לומר פרעתי. ואין להקשות לפ"ד הסמ"ע מה פריך בגמרא סוף ב"ב בהא דאמרי' אפי' הוחזק כת"י בב"ד מכל מקום אין טורף ממשעבדי ופריך הגמרא דתנן אם מוסרו בעדים גובה ממשעבדי דמה קושי' דבשלמא שם ידע הלוה דהוא מוסרו אם כן א"י לומר פרעתי דלמה הניח שטר בעדים וגובה ממשעבדי אבל כאן וכי ידע הלוה דהמלוה החזיקו בב"ד מלוה ולא לוה מקיים שטר ואם כן יכול לטעון פרעתי כשאר כת"י דעלמא ואם כן אף כשחיי' מודה מכל מקום אין טורף מלקוח' דטענינן להו פרעו הלוה. די"ל אלו שורת הדין דהואיל דהוחזק בב"ד אית ליה קלא וגובה ממשעבדי אף הלוה לא היה נאמן לומר פרעתי דהיה לך לחוש אולי הניחו המלוה לקיימו בב"ד כדרך המלוים ויגבה ממשעבדי ושטר כזה חושש להניח בידו. ומכ"ש לטעם הרא"ש דהואיל דלית ליה קלא י"ל שכחתי ואם כן אי דהא אית ליה קלא אין נאמן פרעתי ולכן דינו של הסמ"ע לגבי ב"ח בשטר מאוחר צ"ע: