אורים ותומים, תומים · סימן ס״ט, י״א

הואיל ומודים שהוא כת"י אביהם וכו' הרב הש"ך בס"ק כ"ו האריך לתמוה הא אלו היה קיים והיה טוען פרעתי ת"ז היה נאמן במגו דמזויף הוא אם כן אף ליתומים נטעון כן דפרע אביהם תוך זמנו כמו דטענינן ליתמי על שטר כיס החזרתי הואיל דאבוהן היה נאמן במגו דנאנסו וכתב הש"ך דהטור סבירא ליה כדעת האומרים דלא טענינן ליתמי מילתא דלא שכיח ואם כן זהו דפרע ת"ז ג"כ לא שכיח ולכך אף דהיה לאבוהן מגו מכל מקום לא טענינן ליתמי אבל על מחבר קשה דפוסק לקמן דטענינן ליתמי מילתא דל"ש אם כן נטעון דילמא פרוע בגו זמנו ויפה הקשה וקושי' זו צ"ע כי נראה כי אפי' האומרים דלא טענינן ליתמי מילתא דל"ש מכל מקום מודים דטענינן ליתמי דפרע גו זמנו במגו דמזויף כי התוס' בריש גיטין ד"ה אם יש עוררי' וכו' נסתפקו אם בא שטר על יתומים בלתי מקוים אי גובין בו ולא טענינן ליתמי מזויף או לא וכ' דע"כ טענינן דאל"כ לא שבקת חיי דכל א' יעשה שטר מזויף על יתומים ויגבה מהן וכתבו דמזה אין להוכיח דאף דלא טענין מזויף מכל מקום טענין פרוע ליתמי במגו דמזויף דאלו הוי קיים הוי נאמן בהך מגו טענין ליתמי אך מכל מקום יש להוכיח דטענין מזויף דאל"כ כל א' יכתוב שטר מכר או מתנה מזויף ויגבה כל נכסי יתומים ובזה לא שייך פרעתי וכו' עכ"ל ומזו נראה כי סבירא ליה דאפי' בתוך זמנו טענין פרעתי במגו דמזויף דאל"כ מה להם כל חרדה לדלג מענין לענין בשטר מכר ומתנה ולא קאי בהאי ענינא דהתחילו דיכתבו שטר הלווא' באופן דמת הלוה ת"ז ויגבה בו וא"א לטעון ליתמי פרעתי היות ת"ז ועכצ"ל דגם כי האי טענין ואף דדעת תו' מלתא דלא שכיח לא טענין וצריך לומר תוך זמנו לא מיקרי לא שכיח כולי האי והדבר מוכרח לכאורה ואמת כי הרב מהר"ם לובלין בחדושיו כתב במ"ש תוס' די"ל מזויף לא טענין ליתמי רק פרעתי במגו דמזויף טענין וכ' הוא ז"ל דנ"מ בין טענה לטענה אם מת תוך זמנו של שטר דא"א לטעון פרעתי ואם לא טענין מזויף חייבים יתומים לשלם אך לשיטתו באמת קשי' כמש"ל למה הקשה תוס' דיעשה שטר מכירה ולא הקשו בפשוט דיעשה שטר הלוואה באופן דמת הלוה ת"ז. והיה נר' ליישב דבריו דסבירא ליה דבלא"ה יש להבין בתוס' דהא ריש דבריהם דלא טענין ליתמי מזויף משום דלא חשיד אינש לזייף ולכך אמרו קיום שטרות דרבנן ואם כן איך הקשו לא שבקית חיי לכל ברי' דיזייף וכו' הא אמרי' דלא חשיד ולא עביד אינש לזייף. ולכן צ"ל דוודאי לא חשיד אינש לזייף לבדות מלבו שטר על חבירו מה שלא היה דברים מעול' כי שקר אין לו רגלים והיה מוכחש מעדים דיאמרו מעולם לא כתבנו שטר כזה וגם מהאנשים אשר בקיאי' בטיב הלוה יכחישו ויאמרו לא מיני' ולא מקצתו לכך לא טענין ליתמי מזויף אמנם קושי' תוס' כך דאולי באמת היה חייב לו ופרע לו וקרע שטר ועכשיו במותו כותב שטר מזויף אות באות בעדים וכל דברים שנזכרים בשטר ראשון בדמותו ובצלמו ואם כן אדרבא יהיו עדי שטר מסייעי' ליה כי האמת שכתבו לו שטר כזה וקלא אית ליה וידעו כל העם כי הנכון אתו וע"ז קאי קושי' תוס' ולכך תי' דמ"מ טענין ליתמי אמת ששטר הוא בלתי מזויף מכל מקום פרעו ומעתה לא קשה אולי יערים לכתוב שטר שהוא ת"ז דבממ"נ לכתוב שטר חדש מה שלא היה לו כבר לא חיישי' כמ"ש ואי דשטר ישן היה ג"כ ת"ז א"כ איך נחוש דפרעו הא חזקה אין אדם פורע ת"ז ובחזקה כזו מוציאי' מיתומים ואיך נחוש ליה כלל ולק"מ ולכך הקשו התוס' משטר מכר ומתנה והיינו מכר לו והחזיר לו שטר מכירה וחזרה מקחו דאותיות נקנית במסירה ואם כן ג"כ קושי' דילמא היה לו שטר מכירה או מתנה וחזר וקנאו ממנו והחזיר לו השטר ועכשיו מתחבל לכתוב אות באות כשטר ראשון ואם כן ל"ל מכחישי' וכי האי חציף אינש וא"ש אך אף שטרחתי ליישב דברי מהר"ם והוא דרך חדוד ומפולפל מכל מקום האמת יורה דרכו כי פשוטן של דברי תוס' הואיל ולא הקשו מהך דיכתוב תוך זמנו ש"מ דסבירא ליה דאף בת"ז טענין ליתמי פרוע במגו דמזויף ובקושי' מהר"ם דמה נ"מ אי טעין מזויף או פרוע י"ל דיש נ"מ טובא חדא למ"ד מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו אם כן מזויף טענין אבל פרוע לא טענין והא לא קשי' אם כן להך מ"ד לא שבקת חיי אי מזויף לא טענין יוציא תמיד שטר על יתומים כקו' מהרש"א ומהר"ם הנ"ל די"ל הא להך מ"ד מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו דלאו מגו הוא מזויף דחזקה דלא מזייף ואם כן לא שייך קושי' לא שבקת חיי דיזייף הא אנן אמרי' חזקה אלימתא דלא מזייף עד דלא אמרי' בי' מגו כלל וא"כ איך יחוש ליה וכל קושי' תוס' למ"ד צריך לקיימו דנאמן במגו דש"מ לא חזקה היא דלא מזייף אם כן הקשו שפיר לא שבקת חיי וא"ש ואם כן נ"מ טובי. אף גם נ"מ דבלא"ה ה"ל לתוס' להקשות לא שבקת חיי' אף דטענין ליתמי פרעתי מכל מקום איש כי ימות ויניח שט"ח על אחרים אף המה הלוים יעשו שוברים ויזייפו בעדים שקרים ויצאו היתומים נקי מנכסיהם ולא טענין להו מזויף וצ"ל דהואיל דיש ביד המלוה להזהר בזה לכתוב בשטר נאמנות עד דיכתוב עליו על השטר ממש תברא אם כן תו לא חייש לא שבקית חיי' וכו' דהיה לו להזהר ואם לא עשה כן איהו דאפסיד אנפשי'. ולכך הקשו מהך דיעשה שטר מכירה וכו' וא"ש ואם כן נ"מ טובי אי מוציא שובר בלתי מקוי' וגבי יתומים אי טענין ליתמי מזויף אף בשובר צריך הלוה לקיימו ואי לא הפסיד שוברו אבל אי לא טענינן רק פרעתי זה לא שייך בשובר ושוברו מועיל ונ"מ טובי ועוד בס"ק אח"ז אכתוב עוד נ"מ טובי ע"ש אבל עכ"פ מבואר בתו' כפי מ"ש דאף בתוך זמנו טענינן פרוע במגו דמזויף ודלא כסמ"ע כאן וכמש"ל. ואמת כי מתחילה חשבתי לחלק בשלמא באינו מקוים ואין אנו יודעים אם מזויף או לא רק דלא טענין הואיל ורוב שטרות הם בחזקת בלתי מזויפי' אם כן טענינן אולי פרעו אפי' בגו זמנו ואי דרוב אינם פרועי' ת"ז סמוך מעוטא דמזויף ג"כ לכך והוי כעין תרי ספיקות דילמא מזויף ואת"ל דאינו דילמא פרוע ותרי חששות בצירוף אף דשניהם בלתי שכיחי' מולידים עכ"פ ספק מבלי להוציא ממון משא"כ בידוע לנו שאינו מזויף כי היתומים מכירים שהוא שטר אמת רק חשש אולי פרעו תוך זמנו כולי האי לא חיישי' ולא טענינן ליתמי אך שבתי וראיתי אם כן הא דהקשו התוס' לשמואל דאמר בפ' ג"פ אמר תנו בש"מ קיימו לשטרא לא אמר תנו לא קיימו לשטרא הא לא טענין ליתמי מזויף ול"ל דטענין להו פרעתי דהא סבירא ליה מודה בשטר שכתבו אצ"ל כלל וקשה מה קושי' בשלמא דמודה שכתבו ואין כאן חשש רק דילמא פרעו א"נ דלא שכיח דיפרעו ויניח שטר בידו של מלוה דזה חזקה שטרך בידי מה בעי אבל בלא נודע לנו אם מקוים או מזויף אף דלא טענין מכל מקום נצטרף עם הך חששא אולי פרוע הוא כמ"ש דעכ"פ יש כאן תרי ספיקות או מזויף או פרוע ולק"מ ועכצ"ל דלא סבירא ליה לתו' סברא זו ואם כן הדבר מוכרח כמ"ש ואולי לדינא אין חולק תוס' אמ"ש בטור ובש"ע דבתוך זמנו לא טענין פרוע וכמ"ש מהר"ם לובלין רק התוס' לא בעי להקשות מיני' דאולי יש לדחות דבאמת אף ת"ז טעון ולכך אלימא ליה להקשות מהך דיכתוב שטר מכירה דלית בי' מקום לדחות אבל מכל מקום במסקנא י"ל דלא טענינן וצ"ע: