אורים ותומים, תומים · סימן ס״ח, ז׳

שטר שעדיו כותי' וכו' זהו דעת הרמב"ם ולא הזכיר כלל שיהיה לאלו שמות מובהקין בגיות דאל"כ ה"ל מזויף בתוכו ויש להבין למה הא אמרינן להדיא דבשמות שאינו מובהקים כ"ע סבירא להו דהוי מזויף מתוכו וביחוד יש לתמוה דלעיל בסעיף א' הגיה רמ"א בתוך דברי רמב"ם דשטר מתנה פסול אפילו נמסר בעדים ישראל ולא חילק רמ"א בין שמות מובהקים לאינו מובהקים כלל. והיינו דסבירא ליה הלכה כת"ק דגזרינן מובהק אטו אינו מובהק וכמ"ש בפ"ז מהל' גרושין במ"מ שכן דעת הרמב"ם וכ"כ המחבר בא"ע סי' ק"ל ע"ש ובזו סתם דאפילו אינו מובהקים כשר וצריך טעמא ונר' דגם רש"י מפרש בהא דאמר ר"פ האי שטרא פרסאי דמסרו באפי סהדי ישראל דחתומים עליו הדיוטות נכרי' ולא מחלק בין שמות מובהקי' לאינו מובהקים. אלא די"ל הך מזויף מתוכו הוא רק חששא בעלמא אולי יסמוך עליהם כמ"ש רש"י ולכך בשלמא בשטר מתנה יש כאן רק חשש אחד דאולי יסמוך עליהם והאי שטרא חספא בעלמא. אבל כאן דאילו אינם משקרין הא שפיר דמי למסמך עליו רק כל חשש אולי משקרין ואם כן יש כאן ס"ס אולי יסמוך עליו ואם תימצי לומר יסמוך עליו אולי ישקרו וכולי האי לא חיישינן וביותר נראה דלא שייך כאן מזויף מתוכו דמזויף מתוכו שייך היכי דשטרא חספא בעלמא דבמה באת לזכות בשטר השטר חספא בעלמא וכ"כ רש"י בפז"ב בהאי מתנת' דחתימי עליו תרי גיסי ע"ש אבל כאן הרי בערכאות קי"ל כשר והיינו משום דלא משקרי ובהדיוט' פסול משום דחיישינן דמשקרי הא אלו ידעינן דלא משקרי הם כשרים כמו ערכאות ואם כן ביש כאן עדי מסירה ישראל הא קמסהדי דלא משקרי ואם כן חזר הדבר דין הדיוטות לדין ערכאות וכי לא יהיו שני עדים ישראלים כמו ערכאי המקיים חתימת ידי הדיוטות דכשר ומ"ש דערכאי מקיים או שני עדי ישראלים וכמו דלא אמרינן גבי שטר דעולה בערכאות דתחילה חתמו הדיוט' והוא מזויף מתוכו רק אחר כך חתם ערכאי ומודה על כשרתו דלא משקרי וכמו כן דע"מ מורים על כשרתו דהם מודין ומעידים דלא כזבו ושקרו. ואם כן חזר הדיוט' להיות להם דין ערכאות ולא שייך מזייף מתוכו דאין כאן חספא בעלמא כמ"ש רש"י בסנהדרין הנ"ל דשם במתנה אף דלא משקרי הוא חספא לענין מתנה אבל כאן דלא משקרי כשר והרי ע"מ מעידין דלא משקרי ומהכ"ת לפסול בשביל גזרה אם השטר בעצמותו אינו פסול ואם תאמר כן אף שטר בערכ' יפסול כשחתמו הדיוט' קודם שבאו לידי ערכאי דה"ל מזויף מתוכו ומכל מקום אמרינן כשמעיד ערכי חזר לכשרתו ואף בע"מ כן דלעולם ב' עדים טובים מקיום ערכי וזהו שדייק רש"י בסנהדרין ז"ב הנ"ל מזויף מתוכו דבמה קני' בהאי שטרא חספא בעלמא הוא וזהו שייך בשטר מתנה אבל בשטר ראי' אין השטר אם אינו משקרין חספא ולא אמרינן מזויף מתוכו. ובזה מיושב קושי' מהרש"א בתוס' דפי' בד"ה לא נחלקו וכו' דחכמים דפסלי' בשטר שחתומים עליו נכרי' הדיוט' וע"מ ישראל משום דגזרינן אולי יבהו להכשיר בלי ע"מ הואיל דמצינו בערכאות דכשר ור"ע לא גזר והקשה המהרש"א מנלן לתו' זה דילמא בהא פליגי דרבנן סברי דלא אמרינן ע"מ כרתי בשאר שטרות ור"ע סבירא ליה אף בשטרות ע"מ כרתי ע"ש ולפמ"ש לק"מ דמה בכך דלא קי"ל כר"א דע"מ כרתי מכל מקום עכ"פ ע"מ מעידין דהאמת אתם ולא שקרו בעדותם אם כן חזרו עדות הדיוט' נכרי' כעדות ערכאות דמ"ש וכי לא יהיה עדיף שני ישראלים מעידין דלא משקראי מערכי מעיד ואם בערכאו' כשר בלי ע"מ אף בהדיוט' כן דהא חזינן דלא משקרי ותו לא נ"מ אי ע"מ או ע"ח כרתי. ולכך הוצרך התוס' לתרץ דגזרינן וכו' וא"ש. ואם כן דברי הרמ"א נכוני' לעיל בשטר מתנה סתם דאפי' שמות מובהקים פסול דשם במתנה השטר חספא בעלמא ולא תלי' כלל במשקרי משא"כ כאן דבערכאות כשר משום דלא משקרי ואם כן אף בע"מ כשר משום דלא משקרי ובזה מיושב מה דהקשו לשיטת הפוסקים דלא קי"ל כר"א בשארי שטרות דמה פריך הגמרא א"ה משעבדי נמי הא לא קי"ל כר"א בשטרות ע"ש ברשב"א ריש מס' גיטין דדחק ולפמ"ש ניחא דסוף כל סוף מעידין דלא משקרי וחזר הדבר לשטר ערכאות דגובה ממשעבדי לפי דעת רוב מחברים וא"ש ולק"מ: