שאינם ידועין בקבלת שוחד כו' נראה דהרי"ף ורמב"ם אזלו לשיטתן דלא סבירא להו הך תי' דינא דמלכותא דינא רק סמכינן אחזקה דלא משקרי ואם הם מקבלי שוח' אזלי החזקה אבל לפי דעת רוב פוסקים וכמ"ש הרמ"א בהג"ה במקום דיסד המלך דיועיל הוי דינא דמלכות' דרשות ביד המלך להפקיר מזה וליתן לזה אם כן אם המלך צוה שכל מה שיכתוב הערכאי הלזה שיקוים בכל תוקף מה בכך דמשקר כל זה צוה המלך שלא ימרו עדותו ויהיה אמת או שקר הפקר מלך הוא שכך צוה ופשיטא דמועיל ומה בכך דמקבל שוחדא כיון שנתמנה מהמלך וגזרת מלך שיהיה עדותו מועיל וזה ברור. ולכן נוהגין במדינית אלו לסמוך אשטרי ערכאות אצל מקום קיבוץ ערכאות או נאטריוס שלהם ולרוב פעמים הוחזקו בקבלת שוחד משום דדינא דמלכותא היא שיהיו נאמנים ותו אין לחוש ודו"ק:
אורים ותומים, תומים · סימן ס״ח, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.