אורים ותומים, תומים · סימן ס״ח, ג׳

אז גובים מב"ח והרמב"ם כתב בשם רבותיו דוקא בשטרי מכר אבל בשטרי הלואה אע"פ שראו נתינת המעות פסולים והרמב"ם חולק עליהם והראב"ד בהשגות כתב יפה הורו דכיון דאינו גובה ממשעבדי דלית ליה קלא יוכל לטעון שפרע והמחבר הכריע כרמב"ם דגובה מב"ח וא"י לטעון פרעתי הואיל והעיטור והרשב"א ורמב"ן סוברין כוותי' וע"ז יפה טעון הש"ך כי מהם אין הכרע כלל כי הם סבירא להו גובים אפי' משעבדי ופשיטא דא"י לטען פרעתי אבל להסוברים דאין גובה רק מבני חורין י"ל כמ"ש הראב"ד דשטרא כהאי אינו חש להניח כמו בכת"י אבל אני לא הבנתי לדבריהם הא בגיטין דף י"א אמר רבא האי שטרא פרסאי דמסרו באפי סהדי וכו' גובה מבני חורין דלית להו קלא לטעון ולומר פרעתי וצ"ל באמת לא מהני רק לענין להד"ם ואם הוא תוך זמנו דא"י לטעון פרעתי (דהיינו לדידן אבל בגמרא במילתא דרבא א"א לפרשו דרבא סבירא ליה אדם פורע תוך זמנו) חדא דל כל שטר הא הוי ע"מ ואיך אפשר לטעון להד"ם ועוד מה פריך הגמ' והא צריך להחזיר בש"א והיינו כמ"ש התוס' ומפורשים בב"ד דאף דכאן ליכא חשש זיוף באמת דהא ע"מ לפנינו מכל מקום תקנת חכמים לפוסלו וכמ"ש הר"ן דהם העדים גוים מרחיקין יותר מב' שיטות וקשה מה בכך הא אפילו שמרחיקין כמה שיטות הא לא מצי לטעון להד"ם כמש"ל בש"ע סי' מ"ה ס"ד ע"ש ומה קושי' ועכצ"ל דהא דהכשיר רבא אפי' דא"י לטעון פרעתי לא הבנתי איך מתוקמ' לדעת הראב"ד ודוחק לומר דשם הואיל ורואה הלואה דטרח למסור שטר באפי ע"מ ש"מ דלא יהיה נאמן לומר פרעתי דלענין להד"ם הא ע"מ לחוד יועילו דהמלוה בעדים לא מצי לטעון להד"ם א"ו דכוונתו שלא יאמר פרעתי ואם כן אף הלוה כי פורע אין מניח שטרו ביד מלוה משא"כ בשטר בערכאות לחוד דחושב הלוה דנעשה לענין שלא יטעון להד"ם ולכך פורע שטר ואינו חושש ללקחו וזהו דוחק גדול וצ"ע ליישבו בדוחק ואם כן נראין דברי הרמב"ם דאף פרעתי א"י לטעון ומן ירושלמי יש ראי' לדברי רבותיו של רמב"ם דשם בבית שאון שעדיו גוים ופסל ר"י ורב"ל הכשיר שלא לנעול דלת בפני לוים וע"כ מיירי בערכאות דבהדיא מבואר במשנה דפסול וגם מה נעילת דלת יש בזו ומ"מ ר"י פוסל והלכה כר"י ש"מ דסבירא ליה דמשנה לא איירי כלל בשטרי הלואה: